הנטייה להשוות בין אנטישמיות לאסלאמופוביה היא מופרכת ומטעה

בעקבות הפיגוע הרצחני בבונדיי ביץ', הגיע הזמן שנפסיק רק להתקומם ולהתלונן. האחריות שלנו כישראלים היא להבין את גורמי האנטישמיות, לפרק אותם למטרות מעשיות – ולפעול להשגתן

לילך סיגן צילום: נתן דביר
הלווייתו בסידני של הרב אלי שלנגר, 17.12.25
הלווייתו בסידני של הרב אלי שלנגר, 17.12.25 | צילום: רויטרס

1

למה בכלל שונאים אותנו כל כך? מה הסיפור? השורשים של האנטישמיות נטועים בוותק ובהיסטוריה של הדת היהודית – היינו הראשונים שהיו דומיננטיים באזור. מאוחר יותר התפתחו באזור דתות אחרות שהפכו דומיננטיות. הנצרות החלה לפני 2,025 שנה, והאסלאם לפני כ־1,400 שנה. את שתי הדתות האלו פשוט היה צורך לשווק כמשהו טוב יותר מיהדות, ומשם החלו ההכפשות כסוג של קמפיין נגטיב. הוא פשוט הצטבר עם הזמן.

2

כמו שהאנטישמיות העתיקה הייתה מושתתת על עלילות, כך גם זו המודרנית. פעם היו עלילות על הפצת מחלות ועל דם של ילדים נוצרים במצות. היום יש עלילות על רצח עם, רצח תינוקות וגניבת אדמות. מי שמשוטט ברשתות החברתיות יכול למצוא תמונות של תל אביב משנות ה־30 וה־40, עם הסבר שכך נראתה פלסטין לפני שנגנבה על ידי היהודים הקולוניאליסטים, וצילומים של מגדלי התאומים הבוערים שמזכירים ש"מי שעשה את 9/11 זה ישראל".

3

האנטישמיות לא נעלמה לשום מקום מאז מלחמת העולם השנייה. היא פשוט הייתה מנוהלת. כלקח של האנושות אחרי השואה, אמירות אנטי־יהודיות הפכו לדבר מגונה. זה לא אומר שהאנטישמיות מוגרה – היו כל הזמן מי שאחזו בדעות אנטישמיות, אבל התביישו לנופף בהן כי היה לכך מחיר חברתי. לכן, כל המלחמה באנטישמיות היא למעשה מלחמה בגובה הלהבות שלה. גם עכשיו המטרה צריכה להיות הורדת הלהבות, לא "מיגור". השאלה היא איך מוציאים מהנורמה את האמונות האנטישמיות החדשות, כלומר את האמונות האנטי־ישראליות, ואיך גורמים להן להיות משהו שצריך להתבייש בו.

4

כרגע אנחנו חווים מצב הפוך. לכאורה, אחרי הטבח והחטיפות של חמאס, הפעולות הישראליות היו צריכות לקבל יותר לגיטימציה. מכיוון שההפך קרה, אין לנו ברירה אלא לפצח איך נלחמים בזרמים האנטי־ישראליים ובאנטישמיות, כחלק מהניצחון במלחמה. המטרה של ישראל בפעולה הצבאית הארוכה וכל ההקרבה שהיא דרשה הייתה לגרום לאויבינו להבין שלא כדאי להתעסק איתנו. ככל שהם מקבלים יותר תמיכה, ואנחנו מקבלים יותר שנאה, ספק אם השיעור נלמד.

5

סביבנו יש זרמים רבים של שנאה והאשמות – אז במה מתמקדים? קודם כל, בהבנה שחלק מהאנטישמיות הוא חוסר הנכונות להכיר בה. כל מי שטוען לדוגמה שאנטי־ציונות ואנטישמיות הן שני רעיונות "לגמרי נפרדים", שאין ביניהם קשר, בסוף נותן לגיטימציה לאנטישמיות. גם ההאשמות ב"רצח עם" הן חלק מהאנטישמיות החדשה, כשהמטרה היא לטשטש את עוצמת השואה ולהעביר את האשמה ברצחנות ליהודים עצמם.

גם הנטייה להשוות בין אנטישמיות לאסלאמופוביה היא מופרכת ומטעה. אנטישמיות היא תופעה עתיקת יומין, בעוד האסלאמופוביה היא ספין־אוף עכשווי לקסנופוביה – שנאת זרים. העם היהודי הוא מיעוט קטנטן, בעוד האסלאם הוא דת של כרבע מתושבי כדור הארץ. אין מה להשוות בין שתי התופעות, וישראל צריכה לפעול לכך שההשוואה הזו תהיה לא לגיטימית.

6

אחד הטרנדים הקשים של התקופה האחרונה היה יהודים מפורסמים שיוצאים נגד ישראל. זה מכעיס ומעליב, אבל לאורך כל ההיסטוריה היו יהודים שניסו להגן על עצמם מפני השנאה על ידי התרחקות מהשאר. זה לא בהכרח נעשה במודע, אלא פשוט מתוך הרצון להשתייך לקבוצה ה"נכונה", ולא להיחשב למצורע.

היהודים בתפוצות חשופים לתקשורת אחרת וללחצים שאנחנו כישראלים מתקשים להבין. לכן לא נכון עבור ישראל לריב עם יהודים כאלו או להשקיע אנרגיה בהוקעתם. הרבה יותר נכון להסביר שהם לא מייצגים את הרוב, ושזה פשוט לא לגיטימי לתת במה גדולה ליהודים עם דעות קיצוניות כדי לנסות להשפיע על יהודים אחרים לצאת נגד ישראל. כל הרעיון של מדינת ישראל הוא להיות חוף מבטחים עבור כל יהודי בעולם, גם אם רק ברמה הרעיונית. זה פשוט לא מוסרי לעודד את ההרס של הרעיון הזה.

7

כל ישראלי יודע שמה שקורה בעולם היום הוא גל אנטישמיות שההצדקה שלו היא "ביקורת על ישראל". לכן, לצד הוויכוחים הפנימיים שלנו, רצוי שנבין שגובה הלהבות הפנימיות קשור גם לגובה הלהבות שמופנה כלפינו כקולקטיב.

כשבממשלת ישראל יש דמויות קיצוניות שמספקות מדי יום אמירות ש"מוכיחות" את יצר האלימות הישראלי, להבות האנטישמיות יותר גבוהות. בנוסף, כשמתנגדיה של ממשלה כזו מפליגים בביקורת נגד אלימות היתר שלה, גם זה מגביר את הלהבות. זה לא ממש משנה מי אשם, מה גרוע יותר או מי צודק – יותר חשוב להבין סיבה ותוצאה: ממשלה לא מאוזנת גורמת לעלייה בלהבות האנטישמיות. זה משהו שכדאי שנדע.

8

לממשלה קיצונית קשה לפעול נגד אנטישמיות. קשה להסביר את הדמויות הקיצוניות, ואפילו בנימין נתניהו לא הצליח להעביר את המסר לראש ממשלת אוסטרליה, על אף מקרה הרצח המחריד שאירע שם. אז איך מתמודדים עם הטרנד האנטי־ישראלי בקרב מנהיגים וברשתות תקשורת כדוגמת ה"ניו יורק טיימס" וה־BBC?

אחרי האירועים הרצחניים הרבים – באמסטרדם, במנצ'סטר, בקולורדו, בוושינגטון ועכשיו גם בבונדיי ביץ' בסידני – מדינת ישראל והארגונים היהודיים בתפוצות חייבים לדרוש מכלי תקשורת להימנע מסיקור אנטי־ישראלי ולהיזהר שבעתיים. לסיקור הזה יש השלכות. עם כל הכבוד לאסלאמופוביה, לפי נתוני ה־FBI יותר מ־70% מפשעי השנאה על רקע דתי בשנה האחרונה הופנו כלפי יהודים. השאלה היא איך מעבירים את המסר הזה.

9

אפשר לשאוב השראה מהפרשן האפרו־אמריקאי של CNN, ואן ג'ונס, שניסח את זה באופן היפה והמדויק ביותר: יש 1.3 מיליארד סינים בעולם, 1.4 מיליארד הודים, 1.3 מיליארד אפריקאים, 1.4 מיליארד קתולים, 2 מיליארד מוסלמים, ורק 15 מיליון יהודים שנשארו בעולם אחרי השואה ומאות שנים של רדיפה אלימה. חצי מהם גרים בישראל, ושם הם נאחזים בקיומם.

זו אחת המדינות הקטנות ביותר בעולם, וכשהקבוצה הזו מותקפת, לאנושות יש אחריות מיוחדת להגן עליה. זהו, זה כל הסיפור. לפעמים תאהב את הממשלה שלהם ולפעמים לא, לפעמים תאהב את המדיניות שלהם ולפעמים לא. זה בסדר גמור להתווכח על זה. אבל אין לקבל את הרעיון שהמערב צריך לזנוח את הקבוצה הזו לגורלה.

כבר ניסינו אלפיים שנה מצב שבו ליהודים לא הייתה מדינה, וזה נגמר בתנורים של היטלר. אנחנו לא צריכים לעשות את הניסוי הזה שוב. כל מי שלא יכול להבין את ההיגיון הבסיסי הזה, צריך להסביר למה הוא לא מסוגל לעשות את החשבון הפשוט – מיהו המיעוט הכי מיקרוסקופי בעולם שדורש את התמיכה של האנושות.

תגיות:
אנטישמיות
/
כתבי מעריב סופהשבוע
/
מעריב סופהשבוע
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף