הסוגיה שמרתיעה את כולן ונדונה בכינוס היא סמכותו ואופיו של הכוח: האם ישמש לפיקוח ושמירה על השיקום, כלומר ישליט חוק וסדר ויטפל כמו גננת בהפרות מכל צד שהוא, או להבדיל יוכרז ככוח לאכיפת היציבות, כלומר גוף לוחם שמטרתו לפרוק את חמאס מהנשק?
במדינות ערב סבורים כי ישראל וחמאס בישלו את הדייסה, ומשום כך אין סיבה שהן יוציאו עבורן את הערמונים מן האש. פעמים רבות אמרו בכירים ערבים לעמיתיהם הישראלים במוסד, בשב"כ ובצה"ל כי ישראל התיימרה להכחיד את חמאס, אך לצערן לא עמדה במשימה. עליה להבין שאחרים לא יעשו זאת בשבילה.
טורקיה של ארדואן התבקשה להשאיר את נציגה בבית, ואכן קצינים מטעמה לא השתתפו בכנס בדוחא. ישראל דרשה מהאמריקאים להוציא את הטורקים מחוץ לחדרים, ונענתה בחיוב. אנקרה הולכת ומסתמנת כבעיה עבור ישראל בכל הקשור לעזה. הבית הלבן דוחף אותה פנימה, וטראמפ אינו מסתיר את חיבתו לארדואן.
טורקיה קרובה מאוד לחמאס ובעלת השפעה עליה, וכבר הציגה קבלות. חלק רב מההישג שנרשם באוקטובר והניע את החזרת החטופים נזקף לזכותה. ישראל, שניסתה כל השנים למנוע את התערבותה של טורקיה בסכסוך עם הפלסטינים ועשתה זאת בהצלחה רבה – עלולה למצוא דגלים טורקיים מונפים בעזה דרך קבע בתקופה הקרובה.
בעיה שנייה נוגעת לקטארים. אומנם דוחא פחות נלהבת לשלוח חיילים לעזה (חיל רגלים אינו המומחיות שלה), אבל היא מועמדת מרכזית במימון מפעל השיקום. הקטארים לא ירשמו את הצ'קים בלי להציב דרישות מדיניות או פוליטיות, שבסופו של דבר יסתכמו בטובת חמאס. השיקום האזרחי של עזה הוא אינטרס ישראלי עליון, שנועד למנוע צמיחה של מדינת טרור מחודשת. בירושלים כבר מבינים זאת היטב. יידע גם מר ישראל ישראלי שהתלות שלנו בקטארים גדלה.
כך מוצאת ישראל את עצמה בתוך סבך לחצים ומול אתגר מדיני שטרם ידעה כמוהו ערב 7 באוקטובר. למלחמה הזו נכנסנו כאשר ברצועה קיימת חמאס, וקטאר בוחשת מרחוק. יצאנו ממנה כאשר חמאס עדיין חיה ונושמת, אומנם אחרי מכה אנושה, קטאר מעורבת עד צוואר ונחוצה, ועם ברנש לא נחמד בדמותו של ארדואן, שנדחף לתוך הזירה על ידי לא פחות מידידנו נשיא ארה"ב. וזה עוד לפני שדיברנו על הנשק של חמאס.
ארבעה סעיפים בשלב השני
סעיף אחד מהארבעה דורש מצה"ל לצאת לגמרי מהרצועה. את מקומו יתפוס הכוח הרב-לאומי, שיתפרס מחוץ לערים ולא בתוכן. הסעיף השני הוא הקמתו של גוף שלטוני פלסטיני שינהל את העניינים האזרחיים ויהיה כתובת עבור האוכלוסייה. עדיין יש ויכוח בין האמריקאים למצרים בנוגע לשמות, אבל הרשימה ברובה כבר הושלמה. הגוף הזה יתפוס את מקומה של חמאס, וכל חבריו טכנוקרטים. הכוונה בהמשך היא למסור את השלטון לידי הרשות הפלסטינית.
הסעיף השלישי נוגע להסדרי ביטחון. אלה מילים מכובסות לפריקת חמאס מנשקה. לפי רעיון שהגו המצרים, ההליך ייעשה בהדרגה ובמשך כמה שנים. הם דורשים אורך נשימה. לשיטתם, ההון שנכנס לעזה ינוהל בידי אחרים, וגם השלטון לא יהיה בידי חמאס. הכוח הבינלאומי ישמור על מנהרות פילדלפי. בדרך זו ייחסמו מחמאס נתיבי ההברחה וערוצי הכסף, והיא תורחק מכל סמכות שלטונית. בתום תקופה הנראית לעין, כך לשיטתם, חמאס תתייבש מאליה.
הסעיף הרביעי נוגע לשיקום, והוא מיושם הלכה למעשה כבר חודשיים. מאות משאיות מגיעות מדי יום לישראל מסיני, ממשיכות למחסום כרם שלום ונכנסות לרצועה. הן נושאות איתן אוהלי מגורים, ציוד רפואי ומזון.
ההסדר המוצע דורש סבלנות רבה מצד ישראל, והקפדה מצד מצרים שלא יצמח בסיני מפעל הברחות מפואר כפי שהתפתח שם בשנים שלפני 7 באוקטובר. הוא גם דורש פיקוח הדוק על ההון שיזרום לשיקום, שמא יגיע לידי חמאס. אם ערב הטבח הפקידה ישראל את ענייניה בידי קטאר ומצרים אבל בקטנה, בעתיד הקרוב היא תצטרך לעשות כן שבעתיים, ובהתאם לכך לפקוח עיניים.
אפשר לומר שההפרות של חמאס מסייעות לצה"ל להמשיך בלחימה שבה הוא רוצה ממילא. אפשר גם להעריך כי המציאות הזו לא תשתנה בשנים הקרובות. אשר לגואילי, החיפושים אחריו צפויים להתחדש. משום כך בוער לאמריקאים להקים את הכוח הרב-לאומי. בחמאס רוצים מאוד את השלב השני, ובמגעים להפסקת האש הם קיבלו החלטה להחזיר את החטופים החיים והמתים כדי לאפשר למתווכים להפעיל לחץ על ישראל להתקדם.
מעניין לעקוב אחר השפה שבה משתמשים המתווכים הערבים כדי לתאר את הפרטים הקטנים בשלב הבא. המילים "פריקת חמאס מנשקה" אינן מופיעות בשפתם של המצרים והקטארים. במקום זאת הם נוהגים לומר "הסדרי ביטחון". גם הגוף הפלסטיני שיוקם כבר נקרא "הוועדה הלאומית", אבל אינו אלא ממשלת שרים על מלא. גם כלפי ישראל הם משתמשים בשפה רכה. המילים "נסיגת כלל הכוחות מעזה" פירושן כוחות צה"ל, ומשמעותן סיום המלחמה באופן רשמי.
בשבועות הקרובים נראה שוב מחזות שהכרנו בשנתיים האחרונות. דיפלומטיה של סבבים. נציגים ישראלים ייצאו לדוחא ולקהיר לשיחות שמטרתן לצמצם את הפערים ולמצוא פתרון לתנאי הסף של ישראל בנוגע לנשק של חמאס. נסיעתו של נתניהו לטראמפ בשבוע הבא עשויה להיות מכרעת. שתי סוגיות יעמדו במוקד הפגישה: שאלת שיתופה של טורקיה בכוח המיוחד, וכיצד פורקים את חמאס מנשקה, אם בכלל, באופן שכולם – פרט לחמאס – יהיו מרוצים.
התרעות פיקוד העורף