זו אינה בחירה פשוטה. זו בחירה שמחייבת אומץ לב, נכונות לספוג אש משני הצדדים, ובעיקר הבנה עמוקה של הפוליטיקה הישראלית. עבאס הבין דבר פשוט - במדינה שבה כוח נמדד ביכולת להרכיב ממשלה, מי שמחזיק במנדטים שמטים את הכף הוא זה שקובע, גם אם הוא נחשף לרצח אופי בפייסבוק.
הפרדוקס של מנסור עבאס הוא שמדובר בח"כ הערבי המותקף ביותר, אך גם המקובל ביותר, במסדרונות הכנסת. לא אהוב, לא מחובק, אבל נחשב. פוליטיקאים בכירים, מימין ומשמאל, יודעים שמילה אצלו היא מילה. הוא מכבד הסכמים, מבין את מגבלות הכוח ואינו ממהר לפוצץ מו"מ כדי לגרוף כותרות. בניגוד לאחרים, שמו של עבאס אינו נקשר בפרובוקציות. הוא לא בונה את כוחו על נאומים או על עימותים. הוא בונה על שקט, על משא ומתן ועל הבנה ובקיאות במנגנון הבירוקרטי - ומסתבר שזה עובד.
הרמז של איזנקוט לכך שלא צריך להיבהל מ־59 ושצריך להבין מי מחזיק את המפתח ל־60 - הוא אמירה שהופנתה בעיקר לעבאס. אז מדוע יש מי מעדיפים להעמיד פנים שלא ברור להם במי ועל מה מדובר?
חשוד לנצח
יש תופעות במערכת המשפט שאינן רק כשל מנהלי, הן גם מחדל מוסרי. סחבת בפרקליטות הפכה לדבר מובן מאליו. מדובר בעינוי דין לכל דבר. עם השנים נדמה שמדובר בשיטה שהתקבעה. דחייה ועוד דחייה, ערימות תיקים שמעלות אבק, ושגרה בירוקרטית שמנצחת כל היגיון. אדם יכול לשאת את התואר "חשוד" במשך שנים, לפעמים במשך קרוב לעשור, בלי כתב אישום ובלי הזדמנות אמיתית להגן על עצמו. במדינה מתוקנת זו הייתה שערורייה. בישראל זה הפך לשגרה מקובלת.
לסחבת בפרקליטות יש סיבה. היא תוצאה של מחסור בכוח אדם, של עומס אדיר, של ניהול כושל. אין כמעט גורם אחד שקם ומכריז שעינוי דין הוא כישלון מוסרי. ההצעה של ח"כ רוטמן מציבה את המערכת מול מראה שקובעת חד־משמעית שאי אפשר להחזיק אדם בסטטוס חשוד לנצח. אלא שקיים חשש אמיתי שההצעה תהפוך לכלי פוליטי. במקום לשפר את מערכת המשפט, היא עלולה להפוך למנוף נוסף שמטרתו להחליש אותה. זה לא תרחיש דמיוני. מומחים מזהירים שמגבלה קשיחה של שנתיים עלולה להביא לסגירת תיקים מורכבים - כמו תיקי שחיתות, עבירות כלכליות גדולות ופשיעה מאורגנת - שבהם נדרשת עבודת עומק, ובמקרה כזה הפתרון אינו בהכרח הצבת שעון חול.
יש אמת אחת שלא ניתן להכחיש, והיא סחבת בלתי נסבלת שנמשכת שנים, לא בגלל ניסיון להגן על אזרחים, אלא בגלל מערכת שאינה מתפקדת. דווקא משום כך, אסור שהפתרון יגיע ממקום של מאבק פוליטי. חקיקה לבדה לא תפתור את קריסת המערכת, אם היא תתבצע ללא רפורמה מקצועית. ייתכן שהצעת החוק תחולל שינוי, אך זאת רק בתנאי שהיא לא תהפוך לעוד חוליה בשרשרת של מהלכים פוליטיים, שמנצלים את עיוותי המערכת במקום לתקן אותם.
התרעות פיקוד העורף