"וְהָיָה כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ - וְלֹא יָרֻם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו" (דברים יז). תורת ישראל הכירה היטב את הסכנה שבכוח שלטוני המתנתק מן הציבור, אלא שהשבוע התברר שבישראל של 2025 לא המלך הוא הבעיה - אלא מי שאי אפשר להזיז מכיסאו כלל.
פסק דינו של בג"ץ, בהרכב חריג של שבעה שופטים, שביטל פה אחד את החלטת הממשלה הנבחרת לפטר היועצת המשפטית לממשלה, אינו עוד פסק דין. זוהי הצהרה משטרית, שלפיה בישראל, בניגוד לכל דמוקרטיה מערבית מוכרת, יש בעל תפקיד אחד שכמעט בלתי אפשרי לפטרו - לא בשל שחיתות, לא בשל חוסר מקצועיות, לא בשל כישלון, ולעיתים אפילו לא בשל אובדן אמון מוחלט.
וזאת התורה כולה על רגל אחת, בשפתו של כבוד השופט יצחק עמית: "בהחלטה על שינוי מנגנון הפסקת הכהונה... נפלו פגמים הליכיים רבים המחייבים את בטלותה. משכך, נקבע כי הממשלה לא הייתה רשאית להחליט על פיטוריה של היועצת המשפטית לממשלה מכוח מנגנון הפסקת הכהונה החדש".
פסק הדין אומר את הבלתי ייאמן, אף אם הדברים נכתבים בשפה משפטית שלווה. אכן, כבוד השופט עמית איננו קובע מפורשות ש"אסור לפטר יועץ משפטי לעולם". הוא לא היה צריך. די בקריאה זהירה של פסק דינו כדי להבין את התזה: היועץ המשפטי לממשלה הוא שומר סף על־חוקתי, שתלותו ברצון הדרג הנבחר היא סכנה לדמוקרטיה - ולכן יש להקיף אותו בחומת מגן כמעט בלתי חדירה.
לדידו של כבוד השופט עמית, פוליטיקאים נבחרים הם מוקצה מחמת מיאוס, ועצם העובדה שממשלה מבקשת לפטר יועצת משפטית היא כשלעצמה חשודה. לא נדרש להוכיח רשלנות חמורה, לא כישלון מתמשך ולא אובדן אמון. כל אלה לשיטתו אינם מספיקים. הדרישה היא למעשה בלתי אפשרית: הוכחת "סטייה קיצונית וקונקרטית מנורמות מקצועיות", בתנאים שמי שיקבע אם התקיימו - הוא בית המשפט עצמו.
במילים פשוטות: אם נפסע בדרך (ואין לנו כל דרך אחרת מלבדה להלך בה), שאותה סלל כבוד השופט עמית, הממשלה לא יכולה לפטר. בית המשפט לא מחויב להסביר מה כן יספיק לפיטורים. והיועצת - נשארת לעולם ועד (עד לסיום כהונתה). זהו רגע שבו המשפט מפסיק לפרש את המציאות - ומתחיל לכונן אותה.
בתמצית, בפסק הדין קובע כבוד השופט עמית כי היועצת המשפטית לממשלה נהנית ממעמד מוסדי מיוחד, וכי פיטוריה אינם עניין של אמון פוליטי, אלא מהלך קיצוני הדורש נסיבות חריגות ביותר, כאלה שכמעט אינן מתקיימות במציאות. המשמעות המעשית היא שממשלה נבחרת רשאית למשול, אך אינה רשאית להחליף את מי שמגדיר עבורה מה מותר לה לעשות.
בעולם זה לא עניין
עכשיו נצא רגע מישראל ונחזור עם פרספקטיבה. בארה"ב, התובע הכללי (Attorney General), מקבילו הרחוק של היועמ"ש שלנו, מוחלף כמעט אוטומטית עם כל נשיא חדש. הנשיא דונלד טראמפ פיטר את התובע הכללי ג'ף סשנס לא בגלל עבירה, לא בגלל כישלון משפטי, אלא משום שאיבד את האמון בו. זה עבר בלי עתירות ובלי דרמה. כך עובדת דמוקרטיה.
בקנדה, ראש ממשלה רשאי לפטר את שר המשפטים או את היועץ המשפטי בכל עת. ב־2019 ראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו החליף את היועצת המשפטית שלו במהלך משבר פוליטי חריף. איש לא העלה בדעתו אז לטעון ש"אסור לפטר". וראו איזה פלא - היועצת פוטרה, והדמוקרטיה הקנדית המשיכה להתקיים (לאחרונה התקיימו שם בחירות).
בבריטניה, ה־Attorney General הוא מינוי פוליטי מובהק. ראש הממשלה ממנה, וראש הממשלה מפטר. לפעמים כי הוא רוצה קו משפטי אחר. לפעמים סתם כי הוא רוצה אדם אחר בתפקיד, בלי ועדות "מקצועיות", הסברים, תנאי סף מקדמיים ובלתי אפשריים, שנקבעו על ידי טריבונל משפטי כלשהו.
בצרפת, התובע הכללי כפוף לשר המשפטים, הרשאי לפטרו בכל עת. באוסטרליה, פיטורים פוליטיים של יועצים משפטיים הם עניין שבשגרה. באיטליה, ממשלה חדשה מביאה עימה צמרת משפטית חדשה. בספרד, החלפת תובע כללי לאחר בחירות נחשבת טבעית. ביפן, הדרג הפוליטי ממנה ומסיים כהונת בכירים משפטיים. בניו זילנד, היועץ המשפטי מתפטר עם אובדן אמון.
בגרמניה, התביעה כפופה לממשלה הפדרלית. גם שם פיטורים אינם אירוע חוקתי, אלא החלטה ניהולית, ושר המשפטים רשאי להנחות ואף להחליף תובעים בכירים. רק בישראל, כך קבע השבוע בג"ץ, עצם הרצון של ממשלה נבחרת להחליף יועצת משפטית הוא כמעט בלתי לגיטימי.
וכאן מגיע החלק המסוכן באמת. לא רק שהתוצאה דרמטית, אלא שהיא ניתנה פה אחד. שבעה שופטים. אין הסתייגויות. אפס דעות מיעוט, וזה בנושא שאין מחלוקת על כך שהוא מפלג את הציבור הישראלי מקצה לקצה, נושא שבו חצי עם סבור שמדובר בהגנה על שלטון החוק, וחצי עם רואה השתלטות של פקידות לא נבחרת. כשבית המשפט העליון מציג תמימות דעים מוחלטת, זה איננו צעד שמחזק אמון, אלא מחליש אותו.
כולם נאלמו דום
כבר בטורים קודמים טענתי שהבעיה המרכזית והיסודית של בית המשפט העליון איננה כוחו אלא היעדר ייצוגיות ושקיפות. פסק הדין הזה מספק לכך הוכחה חותכת. לא ייתכן שבסוגיה כה מהותית, אין בה ולו קול שיפוטי אחד שמביע ספק, שאלה, הסתייגות. זהו אבסורד שקשה להסביר לציבור הרחב - פסק דין פה אחד על נושא שמפלג אומה. "שֹׁפְטַיִךְ סוֹרְרִים", זעק הנביא ישעיהו - לא מפני שהשופטים מושחתים, אלא מפני שהם חדלו מלהקשיב.
הצבעתי בעבר ויותר מפעם אחת על הבעייתיות המוסדית בבית המשפט העליון, עת חלק הארי שלו מורכב מאותם אנשים המגיעים מקבוצה או סביבה חברתית בעלת רקע משותף, מקשה אחת של אנשי מקצוע עם עמדות זהות לחלוטין. נדמה שפסק הדין הנוכחי מעיד טוב יותר מאלף עדים שזהו אכן, ולדאבון הלב, המצב בבית המשפט העליון בישראל.
בסקר של ערוץ 13, שאותו בחרתי בכוונה, הואיל ועסקינן בכלי תקשורת התומך בעיניים עצומות כמעט בכל פעולה של היועמ"שית ומתנגד נחרצות לפיטוריה, עולה כי 35% מן הציבור סבורים שיש לאפשר לממשלה את הליך הפיטורים. דא עקא, ההחלטה בבג"ץ התקבלה כאמור בהסכמה מוחלטת ללא מתנגדים. כלל חברי ההרכב נאלמו דום, ואיש מהם לא מצא לנכון להוסיף שורה בודדת של הסתייגות או חלילה וחס עמדה נוגדת לכבוד השופט עמית.
היעלה על הדעת שבעניין כה מהותי, המפלג את הציבור הישראלי כולו, לא יימצא ולו צדיק אחד בסדום שיביע עמדה חולקת שקבוצה לא מבוטלת מן הציבור מאמין בה? לאותם ששת שופטי העליון שהוסיפו את חתימתם לפסק דינו של כבוד השופט עמית, הפתרונים. ועד אז, היעדר השקיפות והייצוגיות בבית המשפט העליון ימשיך להיות לו לרועץ וירחיק אותו ת"ק פרסה מאמון הציבור.
חז"ל הזהירו כי "כל המעמיד דיין שאינו הגון - כאילו נטע אשרה בישראל". אבל יש אזהרה עמוקה לא פחות: גם דיין הגון, כשהוא הופך למקובע ובלתי ניתן להזזה, עלול להפוך את הדין עצמו לאדון. פסק הדין של כבוד השופט עמית אינו אומר רק "לא לפטר יועצת משפטית זו". הוא אומר: הממשלה איננה בעלת הבית על מדיניותה המשפטית. והציבור - איננו בעל הבית על מי שמחזיק בכוח עצום בשם החוק. אני טוען שזהו שינוי שקט של שיטת המשטר, בלי הצבעה, בלי חקיקה, ובלי דיון ציבורי אמיתי.
ושאלה לעיון לסיום, אם אי אפשר לפטר יועצת משפטית שאיבדה את אמון הממשלה, אם אין קריטריון ברור לפיטורים, אם רק בית המשפט רשאי להכריע מתי "המצב קיצוני מספיק", אזי עולה השאלה, מי באמת מנהל את המדינה - האם נבחרי הציבור שקיבלו את אמון העם? או שופטי בית המשפט העליון בהרכב יחיד, תלתא או מורחב? השאלה איננה אם היועצת הנוכחית טובה או רעה. השאלה היא אם בדמוקרטיה מותר ליצור תפקיד שאי אפשר כמעט לעולם לפטר את מי שמכהן בו. ועל זה, לצערי, בג"ץ נתן השבוע תשובה ברורה - ומטרידה.
התרעות פיקוד העורף