הדוח הוא של מכון פיו. השאלות מתייחסות לסוגיה חשובה: למה אנשים בוחרים להיות מי שהם. למה הקתולי קתולי, למה היהודי יהודי. מתברר שהסיבות אינן אותן סיבות. לא בדיוק אותן סיבות. רוב האמריקאים הם נוצרים. הסיבות העיקריות שהם מציינים כאשר שואלים אותם למה הם פרוטסטנטים או קתולים, הן הסיבות שהייתם מנחשים: אמונה בעקרונות הדת, מילוי צרכים רוחניים.
היהודים משיבים אחרת. אצלם הסיבות העיקריות הן לא אמוניות. אצלם הסיבות העיקריות הן משפחתיות או קהילתיות. הם אוהבים את המסורות (60%). הם אוהבים את תחושת הקהילה (57%). זו הדת של המשפחה שלהם (53%).
השנתיים האחרונות קשות יחסית. הסברים יש בשפע, אבל הפתעות מעט: מתיחות במזרח התיכון, התחזקות של מיעוטים לא אוהדים לישראל וליהודים, בחישה של מדינות זרות שמחפשות דרכים לפגוע בישראל בלי להסתכן, התרת רסן כללית בחסות הרשתות החברתיות והאווירה.
זה המצב, וכאשר מנהיגים בישראל מדברים בפומפוזיות על מלחמה באנטישמיות, כדאי לשמור על ציפיות ריאליות. במקום לצעוק געוואלד - מה שהחשמונאים עשו פחות - מוטב להיערך - מה שהחשמונאים עשו יותר. להיערך זה אומר, בין השאר, להתחמש. היהודים צריכים נשק. גם באוסטרליה. להיערך זה אומר, בין השאר, להתאמן. גם באוסטרליה. היהודים צריכים לדעת להגיב מהר לאירוע ירי, בלי להמתין למשטרה שלוקח לה זמן.
להיערך זה אומר לתכנן אירועים בתבונה. לא שצריך להימנע מאירועים בחוצות. לא ראוי שהיהודים ייאלצו להסתתר. ומצד שני - אם לא יסתתרו, לפעמים ייפגעו. זה מצער, זה מכעיס, אבל כדאי לזכור שגם בישראל נפגעים יהודים, גם בישראל יורים ביהודים, גם בישראל כוחות הביטחון לא תמיד מגיעים בזמן. יעשה כל אחד את השיקולים שלו לאן ללכת ומהיכן כדאי להימנע.
להיערך זה אומר להתרגל. לא במובן של הסכמה - במובן של ידיעה שכך פני העולם במאה הראשונה של האלף השלישי. הנאורות לא העלימה את האנטישמיות. החילוּן לא העלים אותה. ההשכלה לא העלימה אותה. הציונות לא העלימה אותה. הגלובליזציה לא העלימה אותה. הליברליזם לא העלים אותה. היהודים לא נוצחו - גם האנטישמיות לא נוצחה. היהודים יודעים לשרוד - גם האנטישמים יודעים.
זו מלחמה ארוכה, מי יודע אם ומתי תסתיים. מי יודע אם אי פעם תסתיים. ואם כן - מי יהיה זה שייעלם כדי שתסתיים. מה למדנו בבונדיי ביץ'? האמת המצערת היא שכמעט שום דבר חדש. בונדיי ביץ' הוא עכשיו עוד שם של מקום על מפה צפופה של מקומות שבהם נרצחו יהודים. לא מיוחד לעומת אחרים. לא שונה מאחרים. עוד עדות לצורך המתמיד של יהודים לשמור ולהישמר.
כמה ניצחנו?
האיום הגדול מצפון, שבמשך שנים הוצג ככזה שישראל לא תחמוק ממנו בלי לספוג מטחים של עשרות אלפי רקטות שיפילו אלפי חללים, התגלה כאיום שאפשר להתמודד איתו. בהפתעה, בעורמה, ישראל בלבלה את חיזבאללה, הביאה אותו לסף חוסר תפקוד והשמידה חלק ניכר מכוחו.
עברה חצי שנה. מיולי עד דצמבר. שאלנו שוב. וחזרנו בדיוק על אותה מתכונת. האם איראן הייתה איום קיומי לפני המערכה, האם נותרה איום קיומי לאחר המערכה. התשובות מעידות על השחיקה שחלה בתחושת ההישג. ההתעלות של יולי עומעמה בחודשים הספורים שחלפו מאז. היא לא נעלמה, זה לא שעכשיו כל הישראלים חזרו לחשוב שאיראן היא איום קיומי. היא נשחקה. ישראלים ששמחת ההישג גרמה להם להרגיש שזהו, כנראה שאפשר להפסיק לחשוב על איראן, הבינו שאיראן עוד שם - ועוד עלולה לפגוע בנו. אולי גם מה שקרה וקורה בלבנון ובעזה מחדד את החושים.
כן, לצה"ל היו הישגים חשובים, הוא ניצח בכל קרב, הוא פגע בכל אויב. ובכל זאת, חיזבאללה עדיין עומד על רגליו. חמאס עדיין עומד על רגליו. ואיראן אומנם רחוקה, אז קשה יותר לראות, אבל אם הם עדיין עומדים על רגליהם, אולי מוקדם להניח שאיראן כבר לא מסוכנת לנו כפי שהייתה.
כך זה נראה במספרים. בהשוואה לנתונים שנאספו ביולי, מייד עם סיום המערכה מול איראן, השינוי בשיעור הישראלים שחושבים שאיראן הייתה איום קיומי - לפני המלחמה - לא גדול. יש שינוי, דווקא של עלייה קלה (מ-57% ל-62%). הן בקרב היהודים והן בקרב הערבים יש היום ודאות ברורה עוד יותר מבעבר שלפני המלחמה איראן הייתה איום קיומי. בסך הכול, כשני שלישים מהישראלים (62%) סבורים כיום שלפני המלחמה איראן הייתה במידה רבה איום קיומי, ועוד כחמישית (22%) מעריכים שהייתה איום במידה מסוימת. 14% סבורים שהאיום היה קטן או לא קיים כלל.
אבל מה קרה עם השאלה השנייה, זו שמתייחסת לאיראן כאיום קיומי אחרי המלחמה? חצי שנה לאחר המערכה ניכר שינוי גדול. כיום, שליש (31%) מהישראלים סבורים שאיראן היא "במידה רבה" איום קיומי, ו-38% נוספים רואים בה איום קיומי "במידה מסוימת". כלומר, רוב הציבור חושב שהאיום הקיומי מתקיים גם לאחר שהסתיימה המערכה. חמישית (20%) מהישראלים סבורים שאיראן היא איום קיומי "במידה מעטה", ו-8% סבורים שאיראן כלל לא מהווה איום קיומי על ישראל.
לעומת זאת, החודש הפער בהערכת האיום לפני ואחרי המערכה הצטמצם מאוד. נכון, גם כעת נותר פער. כאמור, זה לא שהישראלים שינו לגמרי את דעתם, והיום הם כבר חושבים שהמערכה לא השיגה תוצאה. רובם עדיין חושבים שהייתה מערכה אפקטיבית ומוצלחת. ובכל זאת, ההפרש בין "לפני המלחמה" ל"אחרי המלחמה", מתבטא בכך שבחודש יולי היה פער של 46% בהערכת האיום המשמעותי, שירד כעת ל-31%.
אגב, במקביל גם חלה ירידה בשיעור הישראלים שסבורים שאיראן היא כלל לא איום קיומי על ישראל. תחושת האיום, בעיקר בקרב יהודים, ירדה מאוד מייד אחרי המערכה ומאז עלתה בחזרה, לא לאותה עוצמה, אבל בהחלט עלתה.
רולטת גנץ וסמוטריץ'
מודל הבחירות של המדד צובר ותק. הוא עוד צעיר מאוד, אנחנו עוד מביטים בו בזהירות, בודקים כל תוצאה מחדש, אבל כבר אפשר להשוות תוצאות לאחור, לנסות להבין איך המודל מושפע מהסקרים, לנסות להבחין במגמות, לנסות להשיב על שאלות.
פה ושם יש שאלות, כמו: למה מפלגה מקבלת אצלכם אחוז כזה, אבל בסקר היא קיבלה אחוז אחר? או למה מפלגה לפעמים עוברת את אחוז החסימה, אבל המודל בקושי משקף את זה? שאלות מהסוג הזה מחייבות לחזור לבסיס, להבין איך המודל עובד. במאמר הזה לא נחזור על כל ההסבר (הסבר מפורט באתר המדד), אלא ניתן שתי דוגמאות מההרצה האחרונה של המודל, יום שישי, 12 בדצמבר. נדגים מה קרה לשתי מפלגות שמצבן, גם בסקרים, מסקרן: אם ירוצו, הן עשויות או עלולות, להכריע את גורל הבחירות. כי הן עשויות או עלולות לקבור כמה מנדטים מתחת לאחוז החסימה.
בהרצה האחרונה של מודל הבחירות - נזכיר, 10,000 סימולציות של בחירות, בהסתמך על מצב המפלגות כעת - התקבלו התוצאות הבאות ביחס לשתי המפלגות הללו. חציון מנדטים: אפס לשתיהן. ממוצע מנדטים: 0.1 לכחול לבן, 0.2 לציונות הדתית. אחוזון 5%: אפס מנדטים לשתיהן. אחוזון 95%: אפס מנדטים לשתיהן.
קודם כחול לבן. אמרנו שבלפחות 95% מהמקרים המפלגה קיבלה אפס מנדטים. האמת היא שבהרצה של יום שישי האחרון, כחול לבן קיבלה אפס מנדטים ב-98.11% מהסימולציות. כלומר, ב-9,811 הרצות היא לא קיבלה אף מנדט. ב-86 הרצות היא קיבלה 4 מנדטים. כלומר, עברה את אחוז החסימה. ב-92 הרצות היא קיבלה 5 מנדטים. ב-9 הרצות היא קיבלה 6 מנדטים. זה אומר שלפי המודל יש הסתברות של 0.09% שכחול לבן תקבל 6 מנדטים. ויש הסתברות של 0.01% שהיא תקבל 7 מנדטים. ו-0.01% שהיא תקבל 8 מנדטים. משמע - ב-10,000 הרצות של המודל היה מקרה אחד - מקרה קצה כמובן, זה כל הרעיון במודל - שכחול לבן קיבלה 8 מנדטים.
בסך הכול, לפי הרצת המודל הזאת, כחול לבן עוברת את אחוז החסימה ב-1.89% מהמקרים. זה אומר שאם ייערכו עכשיו 100 מערכות בחירות באותו יום, תחת אותן הנחות יסוד, באותם נתונים, בני גנץ ייכנס לכנסת או פעם אחת או פעמיים מתוך המאה, ובכל שאר המקרים יישאר בחוץ. למה המידע הזה חשוב? נדמה לי שדי ברור למה הוא חשוב. בעיקר אם אתם מתלבטים אם כן או לא להצביע לכחול לבן (וזו אינה המלצה להצביע או לא להצביע לכחול לבן, רק העברת מידע שלדעתנו רלוונטי למי ששוקלים להצביע למפלגה זו).
נפרט. ב-10,000 סיבובים, הציונות הדתית קיבלה 4 מנדטים ב-175 מקרים. היא קיבלה 5 מנדטים ב-158 מקרים. היא קיבלה 6 מנדטים ב-33 מקרים, שהם 0.33% מהמקרים. היא קיבלה 7 מנדטים ב-4 מקרים, ו-8 מנדטים ב-3 מקרים שהם 0.03% מסך כל ההרצות. נתרגם למצב שתיארנו קודם: נניח שמחר נערכות במקביל 100 מערכות בחירות באותם תנאים ובאותן נסיבות ותחת אותן הנחות יסוד. במקרה כזה, סמוטריץ' יזכה למושב מעור צבי בכנסת 3 או 4 פעמים. הוא לא יזכה לראות את הכנסת מבפנים ב-96 מקרים.
במילים אחרות: אם אתם שוקלים להצביע לכחול לבן, או שוקלים להצביע לציונות הדתית, אתם ודאי רוצים לעשות זאת מכל מיני סיבות. אתם תומכים באידיאולוגיה של המפלגות הללו, או מחבבים את המנהיגים שלהן, או חושבים שהם יאזנו נכון את הקואליציה העתידית, או יתרמו קול חשוב לאופוזיציה העתידית, או שיש לכם סנטימנט רגשי שמוביל אתכם להחלטה כזאת, או מסורת ארוכת שנים, או הרגל אישי או משפחתי. יש המון סיבות להצביע למפלגה מסוימת, ואחת מהן - רק אחת מהן, אבל חשובה - היא הרצון להשפיע על ההרכב של הכנסת.
נכון להיום, בתנאים של היום, נדמה שהצבעה לכחול לבן או לציונות הדתית היא הצבעה שלא תשפיע על ההרכב של הכנסת. לא באופן ישיר. האם ייתכן שהמודל טועה? בהחלט. האם ייתכן שהסקרים לא מדויקים? בוודאי. האם יכולה להיות סיבה להצביע למפלגה בסיכון? בלי ספק. האם המצב עוד יכול להשתנות? ברור.
התרעות פיקוד העורף