הפיתויים בחוץ גדולים, בעיקר בכלכלה הישראלית הנוכחית. הצבא נלחם על האנשים האלה עם שתי ידיים קשורות מאחורי הגב. אחת הדרכים להשאיר חלק מהם במערכת, היא אותן "הגדלות רמטכ"ל". אגב, לא מדובר ברעיון שנולד בצבא. בשירות הציבורי מקובל להעניק לפורשים, ערב פרישתם, לאחר עשרות שנות עבודה, העלאת דרג כלשהי, כדי לשפר ברגע האחרון את תנאי פרישתם. זה קורה בכל מקום. אפילו אבי המנוח, שעבד (מטעם הליכוד) בהסתדרות, קיבל דרגה נוספת בשנתו האחרונה ערב הפרישה.
האירוע הזה עולה כ־20 מיליון שקל בשנה. כסף זעיר במונחי מדינה. קופה קטנה, קטנטונת. תציעו לאורית סטרוק תוספת של 20 מיליון למשימותיה הלאומיות, היא תנחר בבוז. אלה חוגגים על מיליארדים. אבל כשזה מגיע למשרתים, זה פתאום נבלם. יש אחד, ח"כ עמית הלוי, שתקע את החקיקה בנושא עם אלפי הסתייגויות שהגיש בוועדה. בג"ץ קבע שעד סוף השנה הסיפור הזה חייב לעבור חקיקה מתבקשת. המחוקקים של הליכוד עוצרים את זה. ביד אחת הם ממשיכים לאפשר לחרדים להשתמט, בדרך שמגדילה את העומס על אלה שכן משרתים לממדים על־אנושיים, ביד השנייה הם מנסים לפגוע בתנאיהם.
לאורך עשרות שנותיי בתקשורת, יש שני דברים שבהם הייתי עקבי: ההטפה האינסופית, המתמשכת והדי מעצבנת להיכנס לעזה ולפרק את יכולותיו של חמאס; וההגנה המתמשכת על המשרתים, תנאיהם, השכר שלהם, הפנסיה שלהם והמעמד שלהם בעינינו.
ערב 7 באוקטובר מעמדם של קציני צה"ל ואנשי הקבע הגיע לשפל חדש. אנשים היו פושטים מדים כשיצאו הביתה, שלא ייראו בסופרמרקט עם הדרגות. ואז הגיע האסון. ואחריו הגיעו ההצלחות הכבירות של צה"ל וארגוני הביטחון השונים. מה שהוכיח לנו, שוב, שבשכונה הזו אי אפשר להחזיק מעמד אפילו יום אחד בלי שתהיה לך עליונות צבאית, טכנולוגית ומודיעינית משמעותית על אויביך.
צה"ל זקוק לא רק לעילויי 8200 וגאוני הסייבר וכיפת ברזל. הוא זקוק גם לאנשי החימוש של הטנקים, לצוותי הקרקע בחיל האוויר, לנהגים ולאפסנאים ולכל שאר המשרתים שבלעדיהם אין צבא. ולכן, המעט שאפשר לעשות למענם הוא לתת להם יציבות, תנאי עבודה סבירים ותגמול הוגן. האפשרות להגדיל מעט את הפנסיה לפני שחרור היא אחד החלקים בפאזל שמסייע לצה"ל להחזיק, איכשהו, חלק מהכוחות הטובים והמשמעותיים על מדים כמה שיותר זמן. הממשלה והקואליציה המופקרות שלנו מנסות עכשיו לפרק גם את זה.
האנשים האלה שמשרתים רחוק מאוד מהבית, שלא מגדלים את הילדים שלהם, שבקושי רואים את בנות זוגם/בני זוגן, שמקריבים את חייהם ובריאותם, בלי שעות נוספות ובלי תלושים למזללות ההייטק. מה גם שהכלכלה הישראלית חייבת את עוצמתה לקרקע הגידול המדהימה של צה"ל. זה כסף שמשלם את עצמו בריבית דריבית. אבל הוא לא עוזר לתחזוקת הקואליציה, אלא רק לביטחון המדינה, אז הוא לא מעניין אף אחד.
התרעות פיקוד העורף