תוכנית השלום האזורית של ממשל טראמפ, הכוללת 22 סעיפים, הובילה להסדר הפסקת לחימה ברצועת עזה. במסגרת ההסדר, שוחררו כלל החטופים (למעט חלל אחד שגופתו עדיין מוחזקת ברצועה). המתווה הנוכחי קבע נסיגה ישראלית לקו הצהוב, שטח המהווה כ-53% משטח הרצועה. במקביל, הושבה השליטה המלאה של חמאס על 47% הנותרים משטח רצועת עזה.
כפיית הסדר על ישראל ונתניהו
שינוי אסטרטגי בבריתות האזוריות
בניגוד למדיניות אמריקאית מסורתית, התסריט מתאר מהפך ביחסים עם מדינות מפתח ערביות ומוסלמיות, תוך יצירת קואליציה חדשה המאזנת את כוחה של ישראל.
ההשלכות: סיכון לקיומה של ישראל
המשמעות המרכזית של צעדים אלו בתסריט היא היפוך התמיכה האמריקאית המסורתית בישראל.
ישראל היא המכשול המרכזי
התסריט מתאר תרחיש של נטישת ישראל לטובת הבטחת שלום אזורי רחב המבוסס על קואליציה משתנה, תחת אמונה כי ישראל היא המכשול המרכזי לשלום. צעדיו של טראמפ בתסריט נתפסים ככאלו המגבירים באופן ממשי את הסיכון הביטחוני לישראל לטווח הארוך.
שרשרת אירועים שלילית
לחתור לשיתוף פעולה
לישראל אין את היכולת הכלכלית והלוגיסטית לנצח במרוץ חימוש ארוך טווח מול קואליציה רחבה של מדינות עוינות (כגון איראן, טורקיה וקטאר) וארגוני טרור כחיזבאללה. קיומה של המדינה תלוי ביצירת הרתעה אסטרטגית רב-לאומית, לצד הרחבת הסכמי השלום עם מדינות ערביות נוספות.
מתעלם מהמציאות המורכבת
למרות זאת, נתניהו מוסיף לנסות ולשכנע את הממשל האמריקאי לאפשר לו לצאת למתקפות נוספות בלבנון, באיראן ובעזה. אלא שמהלך כזה מתעלם מהמציאות המורכבת בשטח: צבא היבשה הנוכחי מתקשה להשיג הכרעה סופית מול חמאס ברצועה, ובוודאי שאינו ערוך להכרעת חיזבאללה בדרום לבנון.
יתרה מכך, גם אם ישראל תכה שוב באיראן, העורף הישראלי צפוי לספוג מכה קשה ביותר. הניסיון מלמד כי איראן מסוגלת להשתקם במהירות; כפי שראינו לאחר העימות הקודם בן 12 הימים, שבו ספגה איראן מהלומה משמעותית אך השכילה לחדש את מלאי הטילים הבליסטיים שלה תוך זמן קצר. ישראל לא תוכל לעמוד בעימות חוזר מול איראן מדי כמה חודשים.
בהתנהלותו זו, דוחק נתניהו את ישראל לבידוד מדיני מסוכן ומקרב אותה לאיום קיומי ממשי. נותר רק לקוות שטראמפ ישכיל שלא ליפול ברשת הזו.