בנסיבות אלה אינני יכולה לטעון שהמפלגה בוגדת בבחירתי. אך אני עדיין בת המגזר ונשארו לי במפלגה חברות וחברים שאני מעריכה את פועלם.
מוסדות הציונות הדתית הפכו במשך השנים לחוד החנית של שירות משמעותי: שיעורי גיוס גבוהים, אחוזי קצונה מרשימים ואלפי בוגרים ובוגרות שממלאים תפקידים קרביים ומקצועיים.
לכן, התנהלות שמשתפת פעולה עם חוק שינציח פטור לחרדים ויפגע בצה"ל ובביטחון כל כך קשה לעיכול. צה"ל מתמודד עם מחסור בכוח אדם לוחם, והמילואימניקים המשרתים כורעים תחת הנטל.
הצורך בגיוס חרדים הוא קריטי. תמיכה בחוק ביסמוט ונתניהו תוביל מגזר חרדי גדול להימנעות משירות, תעמיק את השבר והשסע בישראל ותטיל את המשך הנשיאה בעול על הכתפיים המעטות שעושות זאת. תמיכה בחוק היא גם פגיעה בציבור הציוני-דתי: תהיה בכך הפקרה של ערכי הציונות הממלכתית.
לא ניתן להצדיק את האקרובטיקה האידיאולוגית של נציגים שכביכול מדברים בשם המגזר. התירוץ של חשש מפירוק הקואליציה והקדמת הבחירות גם הוא מוזר - בכל מקרה אנחנו נמצאים בשנת בחירות, ולכל היותר הן יוקדמו בכמה שבועות.
עמוד שדרה ערכי, קול המדגיש אחריות ממלכתית, עשויים לחלץ את המפלגה ממצבה הגרוע בסקרים. חשוב להדגיש שההתנגדות לחוק המוצע אינה נובעת משנאת חרדים, ובוודאי לא מזלזול בלימוד התורה. ההתנגדות להצעת החוק מבקשת פעולה אידיאולוגית במקום ציניות פוליטית.
לאחרונה פורסמו ידיעות בעניין היוועצות חברי סיעת הציונות הדתית עם רבנים בעניין חוק הגיוס. אופן ההיוועצות ודרך קבלת ההחלטה, כפי שפורסמו, חמורים בעיניי.
נציגי הציונות הדתית מאמצים מתודולוגיה חרדית של היוועצות ברבנים לפני הכרעה בנושאים לאומיים-ביטחוניים מובהקים. זהו שינוי דרמטי בדרך התנועה הדתית-לאומית. יש לכבד רבנים, אך לצידם קיימים מנהיגי ציבור לא מעטים שראוי להיוועץ בהם.
נבחרי הציבור הנשענים על צבר רבנים לא רק מחקים את החרדים, הם גם מחלישים את כוחם הפוליטי ואת עצמאותם שלהם. זהו ויתור אידיאולוגי על מסורת ההכרעה הממלכתית המגוונת והרחבה של הציונות הדתית. עדיין לא מאוחר לחזור לערכי הציונות הדתית ולפעול למימוש חוק גיוס ממלכתי רחב ומאחד.
התרעות פיקוד העורף