האמת הראשונה היא שצה"ל אינו זקוק למסלול חינוכי אחד. הצבא נשען על רצף רחב של כשירויות: מצד אחד, יחידות טכנולוגיות עילית הזקוקות למצטיינים במדעי המחשב, מתמטיקה ואלגוריתמיקה. ומצד שני – וזהו עיקר כוחו – בסיס רחב של אנשי מערכות: טכנאים, הנדסאים, מפעילי ציוד, אנשי אחזקה, לוגיסטיקה, חימוש וכדומה. אלה אינם תוצר של בגרות הייטקיסטית, אלא של חינוך טכנולוגי יישומי, מערכתי ומתמשך.
האמת השלישית היא שהחלשת החינוך הטכנולוגי פוגעת ישירות בצה"ל. בעבר, מסלולים טכנולוגיים בבתי הספר סיפקו לצבא חיילים שהגיעו עם הבנה של מערכות, עם מיומנויות עבודה ועם זהות מקצועית ברורה. כיום, על רקע צמצום מגמות טכנולוגיות, מסלולים אלה נשחקים.
האמת הרביעית נוגעת למוטיבציה ולחוסן האנושי. מערכת חינוך שמגדירה הצלחה דרך רף עיוני אחד – 5 יחידות מתמטיקה, מדעים ואנגלית – מייצרת נשירה סמויה. תלמידים רבים ממשיכים להגיע לכיתה, אך מפנימים שהם “לא מספיק טובים”. הם מגיעים לצבא עם דימוי עצמי נמוך יותר ועם פחות אמון ביכולתם לתרום.
האמת החמישית היא שצה"ל זקוק לרצף, לא לפירמידה צרה. הוא זקוק לחיילים ברמות שונות של מורכבות טכנולוגית, שיכולים לצמוח בתוך המערכת הצבאית. כשמערכת החינוך מייצרת קבוצה קטנה של מצטיינים עיוניים ומותירה רוב ללא הכשרה טכנולוגית איכותית, היא מחלישה את יכולת הצבא לפעול.
חשוב להדגיש: אין ויכוח על חשיבות ההייטק, המדעים והבינה המלאכותית. השאלה איננה אם צריך מצוינות – אלא איזה סוג של מצוינות. מצוינות עיונית ללא מצוינות יישומית אינה מספיקה לצבא שפועל בשטח עם ציוד, מערכות ואנשים. צה"ל אינו נחלש בגלל מחסור במצוינות עיונית, הוא נחלש כשנשחק הבסיס האנושי־טכנולוגי שעליו הוא נשען.
מה שצה"ל צריך הוא חיילים עם הבנה מערכתית, טכנאים והנדסאים איכותיים, בסיס רחב של כשירות טכנולוגית, מוטיבציה ותחושת ערך, ורצף חינוכי ברור – מבית הספר אל השירות. כל עוד “ישראל ריאלית” אינה מחזירה את החינוך הטכנולוגי למעמד של עמוד תווך, ולא רק של נספח להייטק ול־AI, תרומתה לצה"ל תישאר חלקית.
התרעות פיקוד העורף