נכנסתי לבית הקפה וחיפשתי בעיניים את עורך הדין שהייתי אמור להיפגש איתו. עורך דין לענייני הגירה שסבתי מצד אמי מכירה ואמרה שהוא האיש שאולי יוכל לסדר שגם בני יקבל אזרחות בריטית כמוני. הסתכלתי עוד קצת ועוד קצת ובסוף זיהיתי אותו. ניגשתי אליו והוא נראה מופתע מאוד שאני ניגש אליו ומתיישב בכיסא ממולו. "חשבתי שתהיה יותר...", הוא אמר בזהירות. "יותר מה?", שאלתי. "יותר שחור", הוא אמר.
היא כמובן שאלה את אמי אם היא רוצה לראות איך היא רשמה את שמי אבל אמי, שהייתה תשושה מהלידה ומהחיים החדשים עם ילד, אמרה לה שהיא סומכת עליה ואין צורך. לא פעם שאלתי את אמי: "מי סומך על פקידה בשגרירות שפגשת לפני שנייה?", וכל פעם קיבלתי את אותה התשובה: "היא הייתה מאוד נחמדה, הרגשתי שאפשר לסמוך עליה".
התרעות פיקוד העורף