איך מרכיבים משפט אופטימי ל-2026 שיכלול את המילים ביבי וזיכוי? | מאיר עוזיאל

משהו: טעות נפוצה בתכנון משהו שיבטיח שטיפשים לא יטעו בהבנתו, היא הזלזול ביכולת היצירתית של הטיפשים.

ספר שיצירות האומנות הכי מפורסמות מתארות דמויות ועלילות ממנו, לו רק היה ספר כזה, שמתאר את הקשר של העם היהודי לישראל, כמה ברור היה אז לכולם שארץ ישראל היא מולדת היהודים, שזוהי ארצנו, וכאן עתידנו. אחח, לו רק היה ספר כזה, לא הייתה בעיית הסברה. העולם היה מבין והיה בעדנו.

אה, עלה לי רעיון לפתור את הבעיה הזו: איך מרכיבים משפט שהגימטרייה שלו היא 2026, ושתהיה בו גם אופטימיות לקראת 2026. מהר, אין זמן, עוד מעט 2026.

שנה = 355 בגימטרייה, טובה = 22, של = 330, אור = 207, ושלום = 382, וברכה = 233, שמחה =353, והצלחה = 144. יחד 2026. פירטתי את החישוב כי אני חושד שלא תאמינו לי.

שמי הטוב מחייב אותי בכל זאת לעשות עוד מאמץ. הרי עליי לכתוב משהו שפורע קלות את כללי הנימוס. תפקיד מדור זה מאז ומתמיד הוא להיות מכונת רעל ממותק, ולהקפיד להוות סכנה לחינוך הנוער. ישבתי עוד רגע, ופתרתי עוד בעיה: איך מרכיבים משפט אופטימי לאיחולים לשנת 2026 אבל שהוא יכלול גם את המילה "ביבי", וגם את המילה "זיכוי", והגימטרייה שלו בכל זאת היא בדיוק 2026?

יש. הנה: שנת אור, זיכוי ביבי ושלום וברכה, שנה טובה. אין צורך לבדוק אותי. הגימטרייה של המשפט הזה היא 2026. שנה טובה.

חיכיתי לשמוע ולקרוא את העדות הזו בכותרות מהדורות הטלוויזיה באותו יום, ולמחרת בראש העיתונים המודפסים. ואז מבטי הפך להיות מבולבל ותועה במרחב השומם, מבט ששיקף את השאלה המנקרת במוחי: איפה זה? מדוע לא פרסמו?

ייתכן שפרסמו בקול גדול ובאותיות ענק, ורק אני פספסתי. חזרתי וחיפשתי. כמעט לא מצאתי דבר. אפילו כאשר שאלתי שלל בינות מלאכותיות, הן ציטטו לי ידיעה מסוימת מאתר קטן לקהל עיתונאים מצומצם (“העין השביעית") ועוד פירור עיתונאי באתר כמו רוטר.נט. או בלוג שפרסומיו כמעט חסויים. וערוץ 14.

מדוע לא פרסמו? מה, האם לא חשוב שיש אדם שיודע מה קורה ואשר אמר בפירוש שלא הייתה כמות משמעותית של מתנות? וודאי לא היה מה שהקטגורים ואנשי תקשורת שואפי כליאתו של ביבי קוראים ברשעות: “קו אספקה".

“האולפן הפתוח" האינטרנטי של כנרת בראשי וחבריה והבלוג של אלי ציפורי דיווחו במרץ על הפרחת השקר שביבי קיבל כמויות אדירות של סיגרים ובקבוקי שמפניה. אצטט מעט ממה שאלי ציפורי, עיתונאי חוקר בכיר ומנוסה, ניסח תוך כדי יום העדות הזה. לפי רישומיו העד קבע שהיו רק מקרים ספורים, חמישה מקרים בשלוש שנים וחצי, שבהם נשלחה קופסת סיגרים אחת ובה עשרה סיגרים למעון ראש הממשלה. אפי אזולאי מצוטט כאומר: “אין דבר כזה קו אספקה. כל מה שראיתי בתקשורת, זה מטורף". דבריו נשמעו בבית המשפט. מדוע התקשורת לא דיווחה עליהם בראש המהדורה והעיתון?

רק כאשר העד הזה התבקש פתאום לחקירה על ידי המשטרה אחרי עדותו, הופיעה כותרת שמספרת על לקיחתו לחקירה. אני לא ממציא פיליטון סאטירי על התנהגות מערכות החוק. בעוד אני מתפלא מדוע לא פרסמו את העדות של אותו אב הבית שטיפל בכל ענייני מעון ראש הממשלה, מגיעה הידיעה שדווקא כן פרסמו בהרחבה. נניח ב־N12. הנה הכותרת: “המשטרה פתחה בחקירה נגד אפי אזולאי, לשעבר אב הבית במעון רה"מ".

מבהיל. אדם הרס לקטגורים את הטיעון שנתניהו קיבל סיגרים ושמפניות בסכומים של מעל 600 אלף שקל, וכמה ימים אחרי זה הוא בחקירה במשטרה. לדעתי, אסור היה לגורמי חוק לקחת אותו לחקירה אחרי העדות הזו, ולו רק כדי שלא יתעורר אצל הישראלים חשד שרודפים באכזריות כל מי שמגן על האמת כשזה משחק לטובת ביבי.

את המשפט הבא היא שמעה רק פעם אחת, והוא זעזע אותה: “אפשר את המספר שלך, או שאני פשוט יכול להסתכל לך על היד והמספר מקועקע שם?".