ב"רכבת בשער" הזמן עצר מלכת. כמו אישוש לטענת נתניהו שכל תכליתה של הפרשה היא למנוע את פיטורי בר. המזימה נכשלה, בר הוחלף, והמוטיבציה לחקירה בינתיים כבתה. נראה שגם ברשויות האכיפה כבר הבינו שהחקירה הזאת לא תוביל לשום מקום.
אוריך. הקשר של אוריך ונתניהו לא ניתן להפרכה. מדובר בדמות הקרובה ביותר והמשמעותית ביותר בלשכת נתניהו. אבל גם אחרי ימי מעצר ארוכים, מאות אלפי תכתובות ואין־ספור עדויות, הבינו ברשויות האכיפה שלא תהיה כל תועלת בעדותו של פלדשטיין - לא בלהגיע לאוריך, ובטח שלא לנתניהו. ומאז הם בעיקר תקועים.
גל הפרסומים והריאיון הצית מחדש את הסערה הציבורית, כאשר ראשי מפלגות האופוזיציה שבו והאשימו את היועצים הקרובים ביותר לנתניהו וגם אותו עצמו בפעילות עבריינית המסכנת את ביטחון המדינה, ותבעו מהרשויות לחקור מייד. דרישה משעשעת, הרי הפרשה כבר נחקרת.
גל הפרסומים האחרון, כולל שלל ההתכתבויות, חדש לציבור הכללי, אבל ממש לא חדש לרשויות. הם אוחזים במידע הזה כבר חודשים ארוכים, וכתבי אישום אין. כנראה שלא בכדי. כלי תקשורת רבים משתפים פעולה ומדווחים בחדווה על כל הודעת וואטסאפ וכל בדל מידע, כאילו הרגע הגיע האקדח המעשן, זה שקושר את ראש הממשלה לפרשה ויוביל גם אותו לחדר החקירות.
כדי לעשות זאת, התכתובות המוצגות הן מאנשים שונים, מזמנים שונים, שעושים לרוב הצופים והקוראים סלט בראש. שרוליק איינהורן, למשל, הוצג לא פעם כיועץ קרוב של נתניהו או כאיש לשכתו. שני הדברים לא נכונים. איינהורן כבר כמה שנים לא גר בכלל בישראל. איזה יועץ לראש ממשלה או איש לשכתו גר בחו"ל וכף רגלו לא דרכה בכלל בלשכה? וזו רק דוגמה אחת.
לפעמים, כשמנכ"ל המשרד לא היה יכול להגיע לאירועים עם ראש הממשלה, הוא שלח נציג מטעמו. לא פעם היה זה פלדשטיין. אף שבמהלך העדות התעקש פלדשטיין להציג עצמו כאיש לשכת ראש הממשלה וחלק מהצוות האינהרנטי של הלשכה במשך חודשים רבים, מהריאיון עצמו עולה שפלדשטיין שוחח עם נתניהו עצמו כמה פעמים שאפשר למנות על כף יד אחת.
הדוגמה הבולטת ביותר לכך הייתה כשסיפר שיומיים אחרי רצח ששת החטופים קיים נתניהו מסיבת עיתונאים שחשב שתעסוק בטרגדיה הנוראית שטלטלה את כולם, אבל גילה שהיא עוסקת בכיבוש ציר פילדלפי. זה לא נשמע כמו תיאור של אדם מקורב או שותף סוד. בטח שלא מאנשי המעגל הראשון, שלא רק ידעו מה נתניהו עומד לומר - אלא גם סייעו לו בכתיבת הנאום.
עניין אתי, לא פלילי
התקופה השנייה היא אחרי הכישלון בבדיקת הפוליגרף. בתחילת אפריל 2024 קיבל פלדשטיין את ההודעה המרה כי לא יקבל סיווג ביטחוני שיאפשר לו להשתלב באופן רשמי בלשכה, מה שאילץ אותו לחפש את דרכו מחדש. בעצת אוריך פתח תיק עוסק מורשה שיאפשר לו לעבוד ולשמש יועץ לכמה אישים, חברות וגופים, כולל במקביל, כמקובל בענף.
בתקופה זו נרשם פלדשטיין כעובד מערך ההסברה הלאומי במשרד ראש הממשלה (זו הייתה תקופה שבה המשרד קלט עשרות עובדים חדשים באופני העסקה שונים, מחוזים אישיים ועד מתנדבים), מה שאִפשר לו להמשיך להגיע לבניין, ובמקביל החל לשמש יועץ לגופים אחרים. מעדות של עובדי המשרד, פלדשטיין הגיע החל מחודש אפריל 2024 פעמיים בשבוע לבניין משרד ראש הממשלה, ולעיתים גם ללשכת ראש הממשלה עצמה שבה שהו חבריו.
אגב, לא ברור מה בדיוק פלילי פה. כעוסק מורשה מותר לפלדשטיין לעבוד עם לקוחות רבים, ובכללם ראש הממשלה. ההיסטוריה של לשכות ראשי הממשלה מלאה וגדושה באנשי עסקים, עורכי דין, פרסומאים ויועצים, ששימשו בכוורת הפנימית ביותר של ראש הממשלה, ובמקביל החזיקו בעסקים חובקי עולם.
ואכן, לפלדשטיין היו לקוחות רבים נוספים. מכאן הטענה שחשב שעבד רק בלשכת ראש הממשלה לא מסתדרת למי שהכירו את התמונה אחרת. למשל, בחודש יולי 2024, בתקופה שבה טען בריאיון כי שימש כאיש ראש הממשלה מלא־מלא, לא סיפר פלדשטיין שיצא לכמה שבועות לגאורגיה - לעבודה שהוזמנה ישירות משרוליק איינהורן וחברת פרספשן.
לידי "מעריב" הגיעה החשבונית ששולמה לו על עבודה זו, וכן תשלום על אחד המלונות שבו לן בגאורגיה לביצוע העבודה. באיזה עולם דוברו הביטחוני של ראש הממשלה יוצא בעיצומה של מלחמה לעבודה פרטית של כמעט חודש בחו"ל? התשובה פשוטה. בעולם האמיתי, שבו הוא לא באמת היועץ הביטחוני, אלא עוסק מורשה עם לקוחות רבים.
גם אחרי שלל התכתובות והפרסומים מהשבוע, הניסיון להדביק את האירוע ליונתן אוריך או ליועצים אחרים של נתניהו, או לנתניהו עצמו, לא ממש צלח. הגרסה שהציג אוריך שלפיה לא ידע מהן העבודות שביצע פלדשטיין עבור איינהורן או עבור אחרים, נותרה איתנה. פלדשטיין, כאמור, הגיע פעמיים בשבוע ללשכת ראש הממשלה כאיש מערך ההסברה הלאומי. זה מה שכולם בסביבת נתניהו חשבו שהוא עושה, ולכן המשיכו להיות איתו בקשר ולהטיל עליו משימות כאלה ואחרות. בין שזה נכון ובין שלא, ובין שזה תקין ובין שלא, אלה שאלות בתחום האתיקה, הרבה פחות מתחום הפלילים.
שיפרוש כבר
מי יודע למה מסוגלים סוכנים איראנים עם מספרי טלפון חסויים של סוכנים ואנשי ביטחון רמי דרג. מי יודע עד כמה התקשורת הייתה עוסקת בהודעה השקרית של בנט שהטלפון שלו כלל לא נפרץ, בדיוק באותן דקות שבהן תכתובות מלאות, כולל תמונות ומסמכים, שטפו את הרשת.
בנט הסתער על הגילויים החדשים כמוצא שלל רב, אבל נדמה שגם הוא לא העריך את מידת ההצלחה. מייד אחרי שהוביל את הקו התקיף והחריף נגד נתניהו ואנשיו, החרו־החזיקו אחריו כל ראשי גוש השמאל, קבעו שהוא צודק, הוסיפו דרישה בעצמם לחקירה וכו'. ברגע אחד החזיר לעצמו בנט את מעמד מוביל הגוש והמועמד הבלעדי לראשות הממשלה מטעמו.
אף שאיחוד רשמי לא יהיה כנראה, התיאום בין בנט ללפיד, שכבר שיתפו פעולה בממשלה הקודמת בראשותם, נותר מוחלט. השניים משוחחים על בסיס קבוע ומתאמים מהלכים שיש בהם אינטרס משותף עבור שניהם.
ההחלטה נפלה על האפשרות השנייה. מעתה ואילך מחיקת בני גנץ הפכה ליעד פוליטי אסטרטגי עבור שניהם. אסור שגנץ יתמודד בבחירות הקרובות סיכמו, וקבעו לתאם פעולות כדי להביא לפרישתו.
גנץ מתמודד עקשן. שנותיו בפוליטיקה חישלו אותו, חספסו אותו. גם אם הסקרים יראו שהוא לא עובר, גנץ יתעקש. מבחינתו לא ייתכן שלא יהיה ביקוש לסחורה שהוא מציע: מתינות, אחדות, שלילת קיצוניות. לכן ייאחז בכל שביב סיכוי כדי להציע את מרכולתו לבוחר. בכל מחיר ובכל מקרה.
הבעיה היחידה של גנץ היא שלא יוכל להביא קולות מהצד השני. ברגע שהודיע שלא יצטרף לנתניהו בכל מקרה, הוא איבד את תומכי הימין הרכים - אלה שלא רוצים את נתניהו אבל עוד פחות רוצים ממשלה שנשענת על המפלגות הערביות. אבל הקמפיין עוד ארוך, הוא רק מתחיל עכשיו, והמסר יכול להשתנות. גם הנחרצות להתמודד עד הסוף.
התרעות פיקוד העורף