ב־9 בספטמבר תקפו מטוסי חיל האוויר הישראלי מבנה בדוחא, שבו שהו מנהיגי חמאס חו"ל. הם הגיעו למקום לצורך מו"מ בחסות אמריקאית. הנושא היה הפסקת אש ברצועת עזה והחזרת החטופים (באותם ימים היו 20 חטופים חיים בידי חמאס ועשרות חטופים חללים). המבצע בדוחא נכשל. מנהיגי חמאס יצאו מהמקום זמן קצר לפני ההפצצה, ובתקיפה נהרגו מספר אנשי חמאס מדרג שני. המנהיגים עצמם נותרו בחיים.
יתר על כן, מדובר היה באנשי חמאס שהגיעו לפי הזמנה אמריקאית ובתיאום עם ישראל לניהול מו"מ על הפסקת אש (ואולי על סיום הלחימה בעזה). חיסולם הוא מה שמכנים אצלנו "כיפה אדומה". תכסיס כזה יכולים לעשות שירותי ביטחון, אבל שמדינה תנהג כך ובגלוי? ועוד מדינת ישראל, שמעמדה הבינלאומי כה רופף ומעורער?
ובכן, מה חשב מי שאישר את הפעולה? ברור שחיסול מנהיגי חמאס, שתמכו בטבח 7 באוקטובר ועודדו אותו, יותיר את העולם במצב טוב יותר מכפי שהוא כיום. ובכל זאת, מה ציפו שיהיו המחיר והתוצאות? תוצאה אחת מסתברת היא שלא יושג הסכם להפסקת אש ולהחזרת החטופים, ושהלחימה תימשך (אומנם במסגרת הפרשנויות הועלתה הטענה שדווקא חיסולם של אנשי חמאס חו"ל, הידועים בקיצוניותם, יקדם את המו"מ. ספק אם מישהו חשב כך ברצינות). להערכתי, זה היה משרת את נתניהו החותר כל הזמן להארכת הלחימה. האינטרס של ישראל הוא הפוך: אינטרס זה הוא לסיים את הלחימה בהקדם האפשרי, וכמובן להחזיר חטופים. הימשכותה על פני שנים גורמת נזק אדיר, ותורמת לא מעט לחיזוק האנטישמיות בעולם.
תוצאה מסתברת נוספת הייתה שחיסול אנשי חמאס – אילו הייתה הפעולה מצליחה – היה מגדיל את יוקרתו של נתניהו בארץ לקראת הבחירות הקרבות, ואז כמובן היינו שומעים גם אותו וגם את דבר תהילתו. כנראה שתוצאה כזו הצדיקה לפי ההערכה את המחיר המדיני, שצפו בוודאי שישולם, אף שלהערכתי לא צפו כמה נורא יהיה מחיר זה. ושוב החישוב הזה תאם אולי את האינטרס של נתניהו. הוא מנוגד באופן חד לאינטרס של ישראל, שאיננה יכולה להרשות לעצמה לספוג מכות מדיניות נוספות.
תוצאות קטסטרופליות
ניתן להעריך שהפעולה בדוחא ערערה במידה רבה את האמון של טראמפ ואנשיו בנתניהו ובשיקול דעתו. צריך להיות עיוור כדי לא לראות את הקשר בין ההפצצה בדוחא לאספקת מטוסי החמקן לטורקיה ולערב הסעודית. נכון, טראמפ מעוניין בכסף הסעודי, אבל במערכת היחסים הקודמת בינינו לבין ארה"ב היינו מצפים אם לא לווטו ישראלי, אז לפחות לכך שאספקת המטוסים לטורקיה תותנה בביטול החרם הטורקי נגד ישראל, ושאספקה לסעודיה תותנה בהצטרפותה להסכמי אברהם. הדבר לא נעשה. בכל הנוגע להסכמים אלה, ישראל נותרה בשוליים.
תומכי נתניהו יכולים לזעוק השכם והערב שהיחסים בינו לבין טראמפ הם כתמול שלשום. מעשי טראמפ מלמדים אחרת.