ברוכים הבאים: גם אנחנו חיים במופע של טרומן, קשה שלא

מה אתם חושבים שיקרה אם תבחרו תמיד באותם האנשים שאומרים את אותם הדברים ובאותה צורה? נכון, תגיעו בדיוק לאותו המקום, כמו ב"המופע של טרומן".

המציאות נראתה מושלמת, האנשים נחמדים ומסבירי פנים, והגבר הצעיר האמין שבאמת הכל טוב ובסדר. הצופים בבית לא האמינו למראה עיניהם והמשיכו לצפות. תאורת חשמל החליפה אור שמש, ואפילו גשם מלאכותי ירד מדי פעם. לטרומן היה בית רגיל ברחוב סטנדרטי, היו צמחים ומדשאות, ממטרות ורמזורים – והכל היה בסך הכל תפאורה עבור טרומן והצופים בבית.

---

עכשיו תדליקו לרגע את הטלוויזיה – בסלון או במטבח, במקום העבודה או בנייד - כאשר אתם מתחברים למציאות הישראלית, ונסו לרגע להיכנס לאולפן, להרגיש לכמה דקות כמו צופי "המופע של טרומן". אתם תראו תשדירי פרסומת לצבא ההגנה לישראל בדמות "כמה טוב להיות אנשי קבע, משפחה מגויסת". תמשיכו לתשדירים של משרד החינוך על חיזוק המורשת היהודית־ציונית, תעשו הפסקה עם משרד הרווחה שמקדם טיפול כוללני בנושא טראומה, ולרגע הכל ייראה ממש מושלם.

ברוכים הבאים ל"המופע של טרומן", סרט ישן ומעורר מחשבה. אתם אומנם הצופים, אך בממשלה בטוחים שאתם השחקנים באולפן המאמינים שזו לגמרי המציאות שבה אנו חיים. אני רואה סרטוני בחירות של ראש ממשלה לשעבר שנדהם בסופר מיוקר המחיה, ומבקש כי בתגובות נכתוב לו איזה מוצר התייקר, ולסיכום מצהיר כי יוקר המחיה יירד. בוקר טוב טרומן, איפה היית בשנים האחרונות? לאן נסעת, וכמה רחוק וכמה עמוק התנתקת? הכל יקר כאן והיה גם בתקופתך, כי לא השכלת לסגור את מכון התקנים המיותר שלנו, ולא העזת לפרק את מונופול יבוא הרכב שעליו אנו משלמים כפול מבעולם. אז אתה באמת רוצה שנכתוב לך בתגובות מה אנחנו חושבים?

סע לרפת ותגיד איך אתה גורם לכך שליטר חלב שנחלב בכפר ויתקין יעלה עד 5 שקלים בנתניה, איך סגרתם את מפעלי המלט ועכשיו כל חיכוך עם הטורקים מעלה את מחירי הדירות, אך אנחנו בפקק ועדת החקירה הממלכתית.

הצצה לעתיד

לא משנה מה יקרה באולפן, הכל ממשיך כסדרו, זה סוד הקסם. טרומן שלנו תוהה ומחייך, חושב וגם מתאכזב, אבל העולם המושלם נדלק לפרק הבא למחרת בערב בדיוק באותה השעה. אל תדאגו, גם אצלנו. גם אנחנו חיים במופע של טרומן, קשה שלא. עוד יותר קשה היא התחושה שעולה בנו כשאנחנו מבינים שאנחנו בתוך המופע.

"המופע של טרומן" היה סרט שהקדים את זמנו, ואולי לכן לא זכה ולו באוסקר אחד. אבל אנחנו זכינו בו, בהצצה עתידנית נדירה לחיים שלנו כאן. עכשיו תחשבו מה אתם עושים עם זה? כששר מצהיר כי יש להקים גרעיני נח"ל בצפון הרצועה, וחוזר בו כמעט מיד לאחר לחץ אמריקאי מהיר - על מי הוא חושב שהוא עובד? איזו שפה נדמה לו שאנו לא מבינים? וכשכל זב חוטם מצהיר כי אין לו אמון במערכת המשפט, אבל ירוץ כמו ילד לתבוע את השכן שלו על חריגת בנייה לאותו בית משפט עצמו? מי שאין לו אמון במערכת המשפט הוא מגזר ערבי שלם שפותר את מחלוקותיו בתוכו, ותראו איך זה.

זה הסוף של מי שלוקח את האמון לאבסורד, כי כשם שיש לי אמון ברופא שיציל אותי במיון בסופ"ש, ורוב הסיכויים שיהיה ערבי, או יש לי אמון גם בשוטר שיגיע אליי וירדוף אחר הפורצים תוך סיכון חייו, וגם הוא בסבירות גבוהה יהיה ערבי, אז בואו נדבר על אמון – אם אנחנו רוצים לצאת מהאולפן המהונדס אל חיים בריאים ומציאותיים יותר.

להחליף את הדירקטוריון

אתם ואני נקווה כי פחות ופחות אנשים יתלהבו ממבצעי טיסות מוזלות לחו"ל ומאותם ימים או מבצעי קניות – אלא ילכו להצביע ויתחילו מהימים הבאים לרשום את עשרת האנשים שהם מתחייבים להביא לקלפי בעצמם. בין שהם אינם יכולים, מוגבלים, יש להם ילדים קטנים או שהם סתם מתלבטים.

אל תגידו אי אפשר, אל תשאלו מה הסיכוי, אל תבלבלו את המוח בספקולציות, קונספירציות וכל מיני שטויות. כי אם חשוב לכם שהגשם יישאר אמיתי ולא מטפטפת, שהשמש תשקע בכל יום בגוונים קצת שונים, ושהחיוך של האנשים ברחוב הלא תמיד נקי יהיה אותנטי – אז תצאו מהאולפן ותצביעו למועצת מנהלים שתעבוד בשבילכם, בכסף שלכם – ולא בשביל עצמם בכסף של קמפיין ממדינת אויב.

בשביל זה צריך קצת לעבוד, קצת לא לאבד תקווה וקצת אנשים נוספים שיעשו בדיוק כמוך. אל לנו לבנות על טעויות של אנשים מתוחכמים, אם כי הם יעשו טעות וייפלו בסוף, זו ההיסטוריה. הצופים בבית הם אנחנו, וכבר מזמן איננו צופים אלא שחקנים באולפן משוכלל בעל כורחם, שפשוט לא שמו לב לאורך השנים כי המופע הוא פשוט עליהם.