לזכרו של שאול גרינגליק: הרגע בו אם השמחה חובקת את בנה מבלי לדעת שזו הפעם האחרונה

בערב האחרון של חנוכה צפיתי במשפחת גרינגליק עולה על הבמה. צביקה ורותי, שני בניהם ושתי בנותיהם עם בחירי ליבן. שמונה נפשות בסך הכל. עומדים במקום שבו היו אמורים לעמוד תשעה.

סרן שאול גרינגליק היה קצין בחטיבת הנח"ל. שאולי נהרג בצפון עזה ב־26 בדצמבר 2023 – היום, לפני שנתיים. בן 26 היה בנופלו. הוא חלם על האירוויזיון, והוא נבחן באודישנים ל"הכוכב הבא של ישראל". הוא אהב לשיר. חודש לפני שנפל, אביו פרסם סרטון של המשפחה כולה מכונסת סביב פסנתר, מבצעת שיר, כששאולי חבוק בזרועות אמו.

הסרטון הזה עדיין מצוי ברשת. אפשר לצפות באם השמחה חובקת את בנה מבלי לדעת שזהו אולי החיבוק האחרון. אפשר לשמוע את המשפחה כולה שרה, ואפשר לשמוע את קולו של שאולי מתמזג בקולותיהם. בלילה ההוא שמעתי אותם שרים שוב. ובמקום קולו, היה דבר מה אחר. צליל עז מדממה. בני המשפחה מילאו, לכבודו, את החלל שהותיר.

בין דברי ההנצחה לשאולי מופיע משפט: "במותו ציווה לנו לעשות חיים". המשפט החזק הזה עלול היה להישאר רק בבחינת אות מתה. מילים על סטיקר ותו לא. משפחת גרינגליק הפכה אותו לדרך חיים. בישראל, משפחות של חיילים שנפלו בוחרות משפט שמזקק את מהות ילדם, מבטא את מי שהיה. המשפטים הללו מופיעים על עמודי תאורה, מכוניות, תחנות אוטובוסים. הורים אלו מנסים להמשיך לתפוס, לשמר, בדרך היחידה שעודנה פתוחה בפניהם, את משמעות חייו האבודים של ילדם.

כבר כתבתי בעבר על הסטיקרים הללו. אז כיניתי אותם "פרקי בנים", האתיקה של ילדינו. הם מזכירים את דברי המשנה: אמרות שפר קצרות, הלקוחות מתוך חיים שנגדעו באיבם. אמרות שבדרך כלשהי נושאות את משקלן של השקפות עולם שלמות: "את אחיי אני מבקש", "אתה תמיד יכול לעשות יותר", "טוב לחיות בעד ארצנו". אלו הם עיקרי אמונה, תפיסות שהובילו מעשים, אמיתות שסביבן נבנו חיים.

דברו של שאולי הוא אחר. לא הצהרה על אודות מה שהאמין, אלא ציווי שהשאיר עבור הנותרים אחריו - ומשפחתו צייתה לו. לכך הייתי עֵד באותו הערב: משפחה ניצבת בתוך עלטת האובדן, כלי נגינה בידיהם, והם בוחרים ליצור משהו. לטוות, מתוך החומר הנא של הצער, דבר מה שנשמע כמו תקווה.

תדיר מזכירים אנו שהאור היה הדבר הראשון שאלוהים ברא. אך הביטו שוב בתחילת ספר בראשית: לפני "ויהי אור", הטקסט מספר לנו מה קדם - תוהו ובוהו, כאוס וריק, "וחושך על פני תהום". הללו היו עוד קודם. חומריה הגולמיים של הבריאה כולה. חוסר צורה. היעדר. לילה.

רק אז דוֹבֵר האלוהים את האור לכדי הוויה, ורק אז מתאר הטקסט, "וירא אלוהים כי טוב". מה "טוב"? – מעשה טווייתו של אור מתוך חושך. לצור צורה מתוך הריק. להעמיד בריאה מתוך כאוס. כך עשתה משפחת גרינגליק - הם ניצבו בתוך האפלה ושרו.