את הריאיון עם פלדשטיין אפשר היה לערוך לשעה מהודקת אחת, אבל הוא נמתח כי נועד למקסם רייטינג סביב נושא חם במהלך שבוע שלם, ואכן הצליח במשימה. השאלה היא עד כמה הוא הצליח ליידע את הציבור, שבשלב הזה נראה כמתקשה לעקוב אחרי העומס המבלבל, ומתלבט אם בכלל להאמין.
ז'אנר החדשות מוגש באריזה של ריאליטי, הפרטים נערמים זה על גבי זה, מפורשנים על ידי יחידי סגולה שמצליחים לעקוב אחר ההסתעפויות, וכל פרשן יודע מראש לאן הדברים ילכו, על פי נטייתו הפוליטית האפריורית.
בוראים מציאות
לא בדיוק מפעל נקניקיות
בברנז'ה נשמעה ההערה ש"אף פעם לא נעים לראות איך עושים את הנקניקיות שכולם אוהבים לאכול", אבל לא מדובר כאן סתם ב"הצצה למפעל הנקניקיות העיתונאי". מדובר בגורמים קטאריים ששילמו לישראלים שמעורבים בדוברות משרד ראש הממשלה, והכל התערבב. זוהי אותה קטאר שמטפחת את חמאס, ומפיצה מסרים אנטישמיים בעולם באמצעות רשת אל־ג'זירה. זה לב הסיפור.
לכן דווקא ההצצה למפעל הנקניקיות עלולה להציף אותנו בהמון פרטים, וכך להסיט אותנו מהעיקר ולבלבל. כולנו התרגלנו לספינים מדוברות ראש הממשלה. אבל יש הבדל בין ספינים שמשרתים אינטרסים מקומיים, לבין המצאת מציאות שמומנה על ידי ראש ממשלה אחר – ראש ממשלת קטאר.
בזמן שאיינהורן טוען שמותר לו לעבוד עם מדינות זרות, וטוען שלא ידע מי משלם את משכורתו, ברור לכולם שפלדשטיין ואיינהורן ניהלו מבצע השפעה עבור קטאר. השאלה הנוקבת היא אחרת: בזמן המלחמה המורכבת ביותר שניהלנו אי פעם, מי לעזאזל ניהל מבצע השפעה עבור ישראל? התשובה היא: אף אחד.
איפה עוברים הקווים
כשאין דרך להתמודד עם המציאות – בוראים מציאות שתסיט את שיקול הדעת, ותטביע את הפרשיות האמיתיות. העניין הוא שגם עבור מי ש"בורא את המציאות" – העסק יכול להיות מאוד מבלבל. קשה לעקוב, קשה לזכור את כל הסיפורים והפרטים לצד כל הסיפורים והפרטים של האמת, ועם הזמן – בעיקר קשה לזכור איפה עוברים הקווים האדומים.
התרעות פיקוד העורף