מכל פריים בשלושת הפרקים, בלט נתון אחד: אליעזר פלדשטיין רק רצה ועדיין רוצה שיאהבו אותו ושיעריכו אותו על פעילותו בשירות המדינה. המציאות שלפיה פעילותו ופעילותם של שותפיו בפרסום ב"בילד" סיכנה את חיי החטופים והשבויים בידי חמאס או גרמה בעקיפין להירצחם, לא בדיוק מעניינת אותו. לכל הפחות, הוא לא שכנע אותי שבשירות שלו ושל שאר המאכערים בלשכתו של אבי האומה היה בכלל משקל כלשהו לחטופים, שבויים, חללי צה"ל ומערכת הביטחון, קורבנות אזרחיים, פצועים ונכים, תושבי עוטף עזה וגבול הלבנון – ובכלל תושבי מדינת ישראל.
עוד לפני הריאיון, הייתה שאלה אחת ללא תשובה. היא עדיין ללא תשובה. מסמך מודיעיני צוטט ב"בילד" הגרמני. אבי האומה שומע על כך ממישהו, שמושך בכנף מעילו, הז'קט, או החלוק. האם הוא לא שואל את המושך: "איך זה קרה? מי הדליף? איך המסמך הגיע למדליף? זה טוב לי, זה רע לי? קושרים את זה אליי? צחי יודע? רומן יודע? מתי אני מקבל תשובות לשאלות, קיבינימט?".
ואנחנו מדברים על אבי האומה, אדם שההוויה־פרנויה שלפיה הוא מתנהל כבר הרבה יותר משלושה עשורים (זוכרים את הספרינט לערוץ הראשון כדי להתוודות על רומן ועל חשש מסחיטה באיומים?) אמורה לכל הפחות לאותת לציבור שלא ייתכן שבשלב כלשהו המידע הובא לידיעתו – והוא אישר את הפעולה, גם אם בדיעבד.
עוד אהבתי במשדר את הפגישה בין צחי ברוורמן לפלדשטיין בחניון בקומה מינוס ארבע. אני משער שברוורמן היה מעוניין שבחניון יהיו עשר קומות, עם חדר סודי שקירותיו עשויים מפלדה יצוקה, וניתן להיכנס לחדר רק בעירום, מחשש להקלטה ולא רק בסלולר, יש עוד אמצעי הקלטה. אבל המשפט שציטט פלדשטיין מהשיחה עם ברוורמן, לכאורה כמובן: "אני יכול לכבות את זה", ממש הדליק אותי. הוא הזכיר לי סדרות בלתי נשכחות כמו "הסמויה", "הסופרנוס" ו"אסקובר". איך הג'מעה ופאבלו שלנו "כיבו" שם דברים, אה?
נו, מישהו עוד מתפלא איך צחי שלנו מקבל ג'וב בבריטניה על שירותו המסור, גם אם כיבה וגם אם לא כיבה? אני ממש לא מתפלא. הוא קונסיליירי מדהים.
ומה נעשה עם השלוחה הקטארית לכאורה בלשכה של אבי האומה? כל עוד נפתלי הגבר ויהיר שלנו צורחים במקהלה כלום לא יקרה, כי מי סופר אותם בכלל? אני סומך רק על היועמ"שית גלי בהרב מיארה, שתורה למשטרה ולשב"כ לגבות מאבי האומה עדות פתוחה על כל מה שניתן. שעה לפני עדותו של אבי האומה, חובה להזמין גם את צחי ברוורמן, כדי שיחכה באחד המשרדים לסיום עדותו של אבי האומה. ואז לגבות ממנו עדות, אולי אף חקירה באזהרה. אי־הידיעה מה אמר הבוס עלולה לגרום לצחי ונחקרים נוספים סוג של טקס בישבן, כפי שכתב מאיר אריאל ז"ל. אבל היי, הציבור מחכה לריגוש הבא, כפי שניסח את התחושה ברי סחרוף בשיר "עבדים".
כן, ככה אנחנו. כמו בקרקס, מחכים שהמאלפים יזרקו לנו מנת בשר או דג' כדי שנמשיך לרצות אותם. מטפורית כמובן, כי גם בקרקס כבר אין חיות. אבל נראה שכלום לא יקרה. יחפשו את הדרך המתאימה לקבור את הפרשה, כפי שקברו את ניהול משבר הקורונה. אז הטילו חיסיון של 30 שנה, על קטארגייט יטילו 50 - כדי שיהיה למה לצפות.
אבל הוא יתעקש על חקירת מערכת המשפט; מערכת הביטחון ב־50 השנים האחרונות; המשטרה מאז שעמוס בן־גוריון היה סמפכ"ל; השב"כ והמוסד לפחות מאז ימי איסר הראל; מאיר הר ציון שנקם את רצח אחותו שושנה ובן זוגה בטבח קטן בדרום הר חברון ולא נקטו נגדו אמצעים משפטיים; הממד החמישי; המרגל אודי אדיב; וה"סמול", כמובן. תהיה גם תת־ועדה לחקירת פשעי אחים לנשק; הסרבנות שלא הייתה; והתיעוב והשנאה של יישובי עוטף עזה כלפי אבי האומה, שהלהיטו את חמאס לתקוף בחג יהודי קדוש.
כמובן שתהיה מיני־תת־ועדה שתחקור אם פסטיבל הנובה שהתקיים בשמחת תורה היה אירוע אנטי־אלוקי מביש בהווייתו. ינון מגל גם ידרוש לדעת אם ריקודים מול פסל במקום לשמור שבת וחג לא שקולים לבגידה בעקרונות היהדות, הציונות, המדינ'ע והסגידה הפסיכית לאבי האומה. ולו רק כדי לקבוע שמגיע לנו, בגלל מה שעשינו.
בהינתן הנושאים הבוערים, אחרי בירור ממצה עם פינגווינים לרוב, שלחלקם יש אינטרס כלכלי ברור בייצוג חלק מהנחקרים (באומדן זעיר וזהיר, ועדת החארטה, תשמע כ־5,000 עדים ונחקרים, לפני שתדון שנתיים למי לשלוח מכתבי אזהרה). המסקנות וההמלצות צפויות סביב שמונה שנים, פחות או יותר. בדגש על יותר.
מגיש הצעת החוק, הסנג'ר התורן של אבי האומה (הוא היה במסדר כנפיים בחצרים), דייר אגם הדרעק, אריאל קלנר, קנה את הערצתי אליו, כאשר טען שנשיא בית המשפט העליון יצחק עמית אינו אובייקטיבי. אי לכך ובהתאם לזאת, הוא אינו יכול להיות הגורם המשפטי שיקבע את הרכב הוועדה. כמובן שאהבתי את ה"אובייקטיבי". כי קלנר, כמובן אחרי שבלע ליצן, הוא הכי אובייקטיבי שיש. גם הראיס שלו, אבי האומה, שופע אובייקטיביות, כמו שאר העבדים בגועליציה, שמהווה בדיחה עצובה במיוחד.
אבל מי שמפחיד אותי באמת היא האופוזיציה־דרעק. נצא מנקודת הנחה בסיסית שהם יסרבו לקריאה של אמיר אוחנה, יו"ר אגם הדרעק, להתגייס למפעל הציוני הזה של החקירות, מה יעשו "מנהיגי" האופוזיציה־דרעק אם נשיא המדינה בוז'י הרצוג, חבר ותיק של אבי האומה (שגם דאג שבוז'י יגור במשכן הנשיא), יקרא להם להצטרף? והרי בוז'י הוא בשר מבשרה של האופוזיציה־דרעק, אז כולם יגידו שהם לא יכולים להגיד לו "לא"?
אני דווקא אשמח אם בשלוש ההצבעות הבאות על החוק הרקוב והמסריח, האופוזיציה־דרעק תצא לפיקניק ביער ותיעדר מהמליאה. אני בכלל לא רוצה שבשום הצעת חוק גועליציונית, תהיה נוכחות אופוזיציונית. אני רוצה הצבעות כמו גועליציה 65 תומכים ואין מתנגדים. זה טוב לנו לשיפור התדמית בעולם, איך מתנהלת דמוקרטיה, כי תמיד היינו אור לגויים. אז בכל פעם שאראה הצבעה על כל דבר ועיקר, כמו צבע פסי החניה בחניון, אדע שזה משחק מכור מראש, שסוכם בין גועליציה לאופוזיציה דרעק, רק כדי לרמות, להונות ולעשוק את הציבור, כאילו עובדים שם באגם הדרעק שלנו.
אחת הסוגיות שעוד לא הבנתי והפנמתי, היא ההצהרה של אבי האומה ועבדיו שהם מעוניינים בהורים שכולים שיהיו חברים בוועדה. עד כמה שהעם זוכר, לא הייתה סוג של סינרגיה מינימלית בין קורבנות הנובה ושורדי עוטף עזה לבין הגועליציה. ההפך הוא הנכון, יש שנאה חזקה כמו בזלת בין הצדדים. גם עם המשפחות השכולות, שאינן מהגרעין הליכודי, שזוקק ונבדק בידי הלשכה בבדיקות צנטריפוגליות וצנטריפטליות – לפני יצירת קשר לביקור תנחומים – לא היה שום קשר. אבי האומה לא נצפה, צולם והונצח בשום ביקור תנחומים במשפחה שאינה ליכודית ו/או לפחות דתית־לאומית. אבל עכשיו הוא דואג לייצוג של השכול.
עוד ייבדק גם הייצוג של משפחות החטופים מעוטף עזה, כי הם לא חגגו את סוכות באופן הלכתי, אז החניוקים עלולים להטיל וטו. אגב, החניוקים, אם יתגמלו אותם יפה־יפה עם געלט־ קוידש, יספקו את הממד האלוקי של ועדת החארטה. אין להם קשר עם אלוהים, אבל יש להם קושאן על אלוקים מדאורייתא, כי הם היו הראשונים לזהות את הפוטנציאל.
אני מקווה שבהרכב הוועדה, שתמנה משהו כמו 40־30 איש, כי צריך לחזק גם את הקשר עם הבייס, ועדי עובדים ופוקדים, תהיה גם נציגות של פצועי ונכי צה"ל, כי מקפידים לשכוח אותם ולהתעלם מהם. החללים והקורבנות גרים בבתי עלמין, אבל הנכים מסתובבים בינינו - וזה מטריד את אגם הדרעק.
בכל מקרה, יש לנו כ־22 אלף נכי צה"ל בדרגות שונות, כולל הלומי קרב. אז נא להתנהג בהתאם ולמנות לוועדת החארטה גם נכים שאין להם קרבת דם ליו"ר מועצה דתית, חבר מרכז ליכוד ותושב יו"ש. יש לא מעט מתעבי אבי האומה, שמסתובבים בינינו בלי רגליים, ידיים, פציעות קשות מאוד - והם גם הלומי קרב. אם אפשר אפעס לא להתעלם, נהיה אסירי תודה. אפשר להגדיל את הוועדה ל־50 חברים, יש הרבה מקום בחדר. מומלץ לשכור חצי ממלון כפר המכביה לשמונה השנים הבאות.
• ביטאון "המשפחה" מגלה לנו שימיה של גועליציית האפסים ספורים מאמש־מאמש. מתברר שהיידעלך של יהדות התוירה, אחד מ־500 הפלגים ביהדות כולה, לא יתמכו בתקציב של המדינ'ע. איזה כיף. האגוד'ה־של־ישרואל בטח לא תתמוך, לפי הכתוב בביטאון, אז אנחנו הולכים, שוד ושייבר, לארבעה־חמישה קמפיינים של בחירות, שיעלו לקופה הציבורית 20 מיליארד זוזים, טבין ותקילין. זה ביטול תוירה, אבל מה לעשות שהעם פגום?
• איזה כיף לנו בק"ק תל אביב. אחרי שמונה שנים ללא רב לעיר הלבנה (באמא שלי, לא ידעתי שאין לנו רב, באמא!) הולכים בעוד שבועיים לפנק מישהו בתפקיד הרב'ה. יש ימבה מועמדים, יש מועדפים, יש נפוטיזמוס (משפחת לאו רוצה את הרב השלישי מהמשפוח'ה).
לא שואלים אותי, כי כרגיל אני רחוק מהצלחת של הכיבודים, אבל אני הייתי ממליץ על הרב בן ציון אלגאזי, מישיבת הסדר ברמת גן. נכון, צדיק אני לא, כי חלק מבני משפחתה של כיפוש התחנכו בישיבה הזו, ויש לי גם חברים דתיים שבניהם התחנכו שם. אבל סיפרו לי שהרב אלגאזי עדיין בשירות מילואים פעיל. זה חשוב שהרב'ה של העיר הלבנה היה ועדיין בשירות פעיל, כי אנחנו נגד משתמטים ונגד חוק ההשתמטות. יש לחניוקים מספיק ערים להתפנק בהן בלשכות הרב, שחררו אותנו, באמשכ'ם, תמנו כאן ציוני־דתי. מעבר לזה, הסתדרנו בלי רב שמונה שנים, אפשר עוד שמונה. אל תמהרו.
אבי היה שייך לדור של עיתונאים שאין להם תחליף. מאיר איינשטיין (נפטר לפני שמונה שנים), מודי בר־און (נפטר לפני שלוש שנים) ואבי מלר לא כתבו טור דעה בגיל 17, לא היו משפיענים בגיל 19 ולא פרסמו אוטוביוגרפיה בגיל 20 וחצי. הם היו מקצוענים, שדבקו במקצוענות מתוך בחירה. לבדוק קלה כחמורה כל בדל של מידע, לבקר בחריפות, אבל בעושר לשוני ותרבות שמגיעה מקריאה וכבוד לשפה העברית ולרבות שלה. וחשוב לא פחות, לימוד אינסופי של התחום שבו בחרו.
אבי בחר בכדורגל עולמי. התחיל באנגלי, אחרי שחי שם כעשור. הוא מדור המייסדים של ליגת האלופות, כתיבה ושידור של כדורגל אנגלי. הוא ונדב יעקבי יבדל"א היו הראשונים שהעלו מופע על כדורגל בינלאומי בסיבוב הופעות בתיאטראות. הראשון היה בצוותא תל אביב.
אבי שידר כדורגל אירופי כמעט מדי יום. בימי שישי שידר משחקי ליגה לאומית באותה רמת תשוקה וקול רועם, כאילו מדובר כאן בגמר ליגת האלופות או בגמר הגביע הסקוטי. הוא היה בור סוּד של ידע, ובשביל בינוני פעול כמוני, הוא היה גוגל עוד לפני הופעתו בארצנו.
התרעות פיקוד העורף