הפרת חוק שיטתית זו מעמידה את הציבור בסיכון, ולא ניתן להתייחס אליה כאל בעיה שולית. התופעה אינה חדשה. במשך שנים חוצים אלפי פלסטינים את קו התפר לישראל ללא היתר, בעיקר לצורכי עבודה.
המצוקה הכלכלית בשטחי הרשות הפלסטינית, לצד הביקוש הגבוה לידיים עובדות זולות בענפי הבניין, החקלאות והשירותים, יוצרים מציאות שבה החוק נדחק והאינטרס הכלכלי גובר.
אולם אירועי טרור שבהם היו מעורבים שוהים בלתי חוקיים ממחישים שוב ושוב את המחיר הכבד שמשלמת על כך החברה הישראלית. מבחינה משפטית, החוק ברור: שהייה בישראל ללא היתר היא עבירה פלילית, וכך גם העסקת שוהה בלתי חוקי.
החוק קובע עונשים לשוהה ולמי שמסייע לו בכך שהוא מסיע, מלין או מעסיק אותו. הענישה כבדה במיוחד כשמוכח קשר בין ההעסקה הבלתי חוקית ובין פגיעה בביטחון הציבור.
בפועל, האכיפה רחוקה מלהיות הרמטית. מבקרי המערכת מצביעים על מחסור בכוח אדם, על עומס בבתי המשפט ועל פער בין חומרת העבירה לענישה בפועל. במקרים רבים, מעסיקים שנתפסים נענשים בקנסות שמוגדרים על ידם כ”עלות עסקית”.
כך נוצר מעגל מסוכן שבו ההעסקה מתמשכת והשהייה הבלתי חוקית מתרחבת. האחריות המוטלת על המעסיק היא נקודה מרכזית. מעסיק אינו יכול לטעון לחוסר ידיעה כטענת הגנה.
הפיגוע הזה הוא תמרור אזהרה. הוא מדגיש כיצד הפרת חוק לכאורה, כמו העסקת עובד ללא היתר שהייה, עלולה להתחבר לשרשרת נסיבות מסוכנת. האחריות אינה מוטלת רק על כוחות הביטחון או על מערכת המשפט, אלא גם על מעסיקים, על רשויות מקומיות ועל החברה כולה.
אם לא יחול שינוי עמוק בגישה, באכיפה ובנכונות לשלם מחיר כלכלי למען ביטחון הציבור, תופעת השוהים הבלתי חוקיים תמשיך ללוות אותנו עם כל הסיכונים הנלווים לה. הבחירה בין נוחות מיידית ובין ביטחון לטווח ארוך אינה תמיד פשוטה. אירועים כואבים מזכירים לנו עד כמה היא כורח המציאות.
התרעות פיקוד העורף