במסיבת החנוכה שנערכה בבית הלבן, הנשיא טראמפ אמר לאחד האישים שנכחו באירוע שהשפעת היהודים על הנעשה בארצות הברית השתנתה, והיא איננה כפי שהייתה בעבר. והוא צדק.
ייתכן שטראמפ רצה להעביר מסר פוליטי, שלפיו יהודי ארצות הברית משלמים עכשיו מחיר על תמיכתם המסורתית במפלגה הדמוקרטית, שבחלקים רבים בתוכה נעשתה אנטי־ישראלית ופרו־פלסטינית. מציאות זו עלולה להקצין אם בבחירות האמצע בנובמבר בשנה הבאה יגדל מספר חברי הקונגרס הדמוקרטים המזוהים עם עמדת השמאל ומתנגדים לכל תמיכה בישראל – אפשרות סבירה על רקע ניצחונו של ממדאני בבחירות לראשות עיריית ניו יורק.
גם אם טראמפ צדק במסר זה, הוא נמנע מלהזכיר התפתחות מקבילה במפלגתו הרפובליקנית. טראמפ איננו אנטישמי, אך חלק מהגרעין האידיאולוגי הקשה במפלגתו, המכונה MAGA, ראשי התיבות של הסיסמה “החזירו לאמריקה את גדולתה”, ומקיף שכבות רבות של צעירי המפלגה, הוא אנטישמי במובהק עד כדי אימוץ עמדות המזכירות את שנות ה־30 בגרמניה. יתר על כן, חברי מפלגה אלה רואים בתמיכת ארצות הברית בישראל ניגוד לעמדות הבדלניות שבזכותן זכה טראמפ, לדעתם, בבחירות.
דמויות כאיש התקשורת טאקר קרלסון, שנתן במה לרטוריקה אנטישמית של המשפיען הפרו־נאצי ניק פואנטס, ו”האידיאולוג” השמרני סטיב באנון, שהיה בעבר מקורב לטראמפ, מובילים קו שמתבטא גם בהתנגדות לצעדים האמריקאיים נגד איראן ובגינוי הפעילות הישראלית נגד חמאס בעזה. אך בולט במיוחד הוא קורט מילס, עורך עיתון שמרני קיצוני, שניסה בעבר בלא הצלחה להתמודד על המועמדות לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית. לדעת מילס, התמיכה בישראל סותרת את המגמות האמיתיות של המפלגה והוא פועל להכנסת סעיפים אנטי־ישראליים למצע המפלגה לקראת הבחירות הבאות.
בינתיים הקבוצה הזאת עדיין מהווה מיעוט בקרב הרפובליקנים ואפילו בתוך MAGA, אך כוחה אינו מבוטל. הנשיא טראמפ גם לא הסתייג ממנה פומבית. יש סימנים ברורים לכך, שכמו במפלגה הדמוקרטית גם אצל הרפובליקנים יהפכו התמיכה בישראל וההזדהות הערכית והמעשית עימה לנושא מרכזי ושנוי במחלוקת במערכת הבחירות, תחזית שישראל ויהדות ארצות הברית אינן יכולות להיות אדישות כלפיה.
המצב בעניין שונה לחלוטין מהמצב בעבר, שבו התמיכה בישראל הייתה כמעט קונצנזוס בקרב שתי המפלגות ובמחנות שבתוכן. המאבק בעניין איננו אבוד באף אחת מהמפלגות, אבל הרוחות הרעות המנשבות בוושינגטון מחייבות קווי פעולה משולבים ושונים מאלה שננקטו בעבר, לרבות מיצוי עמדות משותף לישראל ולקהילה היהודית הגדולה בארצות הברית, נושא שהוזנח בידי ממשלות ישראל. המאבקים הפוליטיים בישראל אסור שיועברו לזירה האמריקאית פן ינוצלו נגדנו ונגד היהודים שם.
עד כמה המחלוקות בעניין ישראל והשלכותיהן גם על האנטישמיות נעשו עניין מרכזי במפלגה הרפובליקנית (במפלגה הדמוקרטית הן כאלה מזמן), מוכיח הכינוס השנתי של המפלגה שהתקיים לפני שבועיים באריזונה, שם עשה סגן הנשיא ואנס מאמץ עילאי לגשר בין הניצים. “הנשיא טראמפ לא בנה את הקואליציה הפוליטית הגדולה ביותר בכך שהעמיד את תומכיו בפני מבחני טוהר אינסופיים”, אמר בנאומו, ועל אף שדבריו זכו למחיאות כפיים רבות, הם לא טשטשו את הרושם שעשו קודם לכן ההתנצחויות בין המחנות השונים. אחד הדוברים הראשיים, סטיב באנון, כינה את הפרשן הפוליטי היהודי ותומך ישראל בן שפירו “סרטן מתפשט”. התבטאויות מסוג זה נשמעות מוכרות, ולא מההיסטוריה הרחוקה. שוב הוכח שבנושא היהודי, ימין ושמאל נפגשים.
התרעות פיקוד העורף