בקשתם של פרקליטי נתניהו לחנינה נמצאת בצנרת הפרוצדורלית המשפטית המתישה. הרצוג היה מוכן לתרום כליה כדי שתיעלם שם. זה לא תפוח אדמה לוהט, זה תפוח אדמה מתפוצץ, פצצת מצרר שמטריפה את לילותיו של הרצוג, בעיקר כי הוא יודע שלא יוכל להיענות לה.
פרקליטי נתניהו לא מבקשים חנינה, הם מבקשים את ביטול המשפט, פרוצדורה שאינה קיימת ושלא נמצאת בסמכותו של הנשיא. גם בתקדים שרשם אביו של הרצוג, ראשי השב"כ שקיבלו חנינה טרם משפט הודו במעשים וראש השב"כ פרש מתפקידו. כל הדברים שנתניהו לא מוכן לשקול אפילו.
אחר כך, לקראת ביקור נתניהו, הגיעה שאילתה נוספת מהשגרירות האמריקאית, וגם היא נענתה באריכות. מה השורה התחתונה? אין שורה תחתונה.
פתחתי את הטור הזה בחנינה, כי זה הנושא החשוב ביותר לבנימין נתניהו, כפי שהעיד מקורבו ברדוגו. אבל נאמרו אתמול עוד דברים באותה "מסיבת עיתונאים" של טראמפ ונתניהו, שהיתה בעצם השואו של דונלד טראמפ, כשלצידו סיידקיק שכמעט לא אמר דבר, למעט חיוך מאולץ פה והנהון שם.
הניצחון הראשון
בנושא האיראני, דבריו של טראמפ מעודדים ונתניהו יכול לסמן כאן וי גדול. הוא ייתן אור ירוק לישראל לתקוף שוב ויכול להיות שגם האמריקאים יתקפו שוב, ואפילו מהר, אם יתברר שאיראן חוזרת לפרויקט הגרעין. מה עם הטילים הבליסטיים? לא ברור. אבל אין ספק שמכל הנושאים שעל הפרק, בנושא האיראני ישראל וארה"ב מיושרות יותר מאשר בנושאים האחרים. וזה טוב.
הנשיא ביידן, שמיהר לכאן ימים ספורים אחרי הטבח עם ארמדה של שתי נושאות מטוסים. אני יודע, ביידן פאסה ואופנתי לשנוא אותו, אבל את הסחורה בהקשר הזה הוא סיפק, ובגדול. לא כשהיינו על הסוס. כשהיינו על הרצפה.
לצד המחמאות, טראמפ גם שיגר עקיצות קטנות לכיוונו של נתניהו, כמו האמירה שביבי הוא "איש קשוח" ולפעמים זה מורכב ו"אין מי שמכיר חילוקי דעות יותר ממנו". טראמפ מרבה להחמיא, לא רק לנתניהו, בעיקר כי אין על זה מכס.
הוא חילק אתמול לנתניהו לא מעט סוכריות, בהנחה שיקבל את התמורה בתוך החדר, בנושאים החשובים לו. מה ייצא מכל זה נדע רק בהמשך. צריך לקוות שהמסחר בין שניהם יכלול רק אינטרסים לאומיים, ולא אישיים. ואני יודע שאני תמים.
בשני נושאים נתניהו, וגם אנחנו, יכולים להיות מודאגים: חיבתו, שלא לומר אהבתו, של טראמפ לטורקיה, כפי שהודגשה באותה שיחה ביזארית עם העיתונאים, וגם גישתו החיובית כלפי סוריה ונשיאה א־שארע, ש"אינו נער מקהלה" לדברי טראמפ, אבל הוא מנסה לעשות סדר במדינתו.
מדכא היה להביט אתמול על שורת האישים שישבו בצד של נתניהו מול הקולגות האמריקאים. המשלחת הישראלית מנתה תשעה חברים. נתניהו ועוד שמונה. לא היה שם, בכל השורה, אדם אחד בעל שיעור קומה רלוונטי למגעים דרמטיים כל כך מול הממשל האמריקאי. בואו נסקור אותם, מהרחוק לקרוב:
הדור הולך ופוחת
אותו דבר בעניין ראשי הסגל, היועצים. הכוורת שאמורה לעטוף ראש ממשלה במשימה דרמטית כל כך אמורה להכיל את הכוחות והמוחות הבכירים והמשובחים ביותר שיש לעם ישראל להציע. ובכן, אנחנו נמצאים הכי רחוק משם שהיינו אי פעם.
זה לא נכתב כאן כנסיון לניגוח פוליטי. יש לנו מספיק ניגוחים פוליטיים. הנושאים שעל הפרק חשובים כל כך, גורליים כל כך, הסירה שבה נמצאים כולנו יחד מנווטת במים סוערים כל כך, שהדאגה אל מול האירוע הזה צריכה להיות משותפת לכולנו, והתפילה שהפגישה תניב בכל זאת תוצאות חיוביות, כנ"ל.
התרעות פיקוד העורף