טראמפ הבטיח לטורקיה, ישראל תוודא שוושינגטון תחסום | שי גל

הסיפור האמיתי על פגישת נתניהו-טראמפ השבוע הוא פשוט: טורקיה. לא איראן, לא חמאס, לא עזה.

הצבת כוח טורקי בעזה ומכירת F-35 לארדואן אינן רעיון, אלא שיטה: ניהול אזורי באמצעות עסקאות אישיות והבטחות במקום מציאות. טראמפ עצמו המחיש זאת, כשהרגיע כאילו מדובר באי־הבנה שכונתית: ישראל “תהיה בסדר”, וטורקיה “לא תשתמש בזה נגדכם”. זו אינה מדיניות — אלא הנחה מסוכנת. במזרח התיכון זה לא עובד.

טורקיה לא הוצאה מפרויקט ה-F-35 בגלל גחמה. היא הוצאה לאחר שבחרה להציב בשטחה מערכת S-400 רוסית, הבלתי־מתיישבת עם מטוס החמקן. וושינגטון קבעה קו אדום ברור: S-400 או F-35 - לא שניהם. זה עיקרון ביטחוני וטכנולוגי, לא גחמה פוליטית. החוק האמריקני קושר במפורש בין פרשת ה-S-400 לבין האפשרות לחזור ל-F-35. כימיה אישית לא מבטלת חקיקה.

גם אם יימצא “פתרון יצירתי” ל-S-400, הסיכון אינו טכני. הוא בהתנהלותה של טורקיה. ארדואן מציב אותה כמרכז אזורי, והסביבה אמורה להסתגל. בים האגאי ובמזרח הים התיכון זה מתורגם לעימות מתמשך עם יוון וקפריסין סביב גבולות. שיתופי הפעולה בין ישראל, יוון וקפריסין נתפסים באנקרה כאתגר. זו אינה שותפה המבקשת להרגיע; זה כוח המבקש מרחב תמרון.

גם דפוס השימוש בכוח מדבר. טורקיה מפעילה אמל״ח בשגרה נגד הכורדים בעיראק ובסוריה; זו מדיניות, לא חריג. אין תרחיש ריאלי שבו חמקנים טורקיים ייועדו להרתעת רוסיה או לבלימת איראן - הם ישתלבו בסדר העדיפויות הקיים.

מול רוסיה טורקיה לא תפעל. היא קשורה אליה בכבלי אנרגיה וכסף: פרויקט אקויו הגרעיני נבנה וממומן בידי רוסיה, וטורק־סטרים משמש צינור מרכזי לגז רוסי לאירופה. מי שמשמש צינור חמצן אינו משגר נגד מוסקבה את הפלטפורמות הרגישות ביותר.

וגם לא מול איראן. טורקיה מנהלת שגרה של מסחר ואנרגיה עם טהרן. מדינה התלויה בשכונתה אינה פותחת חזית אזורית. מכאן מתפרק הטיעון המרגיע “הם לא ישתמשו בזה נגד ישראל”: לא מתוך ידידות, אלא מתוך אינטרס - ושם הכוח אכן מופעל.

מכאן לרעיון המסוכן באמת: הצבת כוחות טורקיים בעזה. לא עניין של פרשנות, אלא סיכון ביטחוני. טורקיה של ארדואן אינה מתווכת ניטרלית: הוא מגדיר את חמאס “ארגון שחרור”, מארח את הנהגתו ומעניק לה דרכונים טורקיים. כוח טורקי בעזה הוא נוכחות ארדואן בעזה - דגל, מדים, שרשרת פיקוד ומודיעין - וחיכוך קבוע מול צה״ל, שבו כל תקרית מקומית עלולה להפוך למשבר מדיני. זה אינו ייצוב; זו דריסת רגל טורקית בלב הזירה הרגישה ביותר של ישראל.

מכירת F-35 והצבת כוחות בעזה אינן יוזמות נפרדות, אלא אותה עסקה: טכנולוגיה מתקדמת תמורת דריסת רגל טורקית סמוכה לישראל. זה אינו מקרי, ואינו תמים.

בעיני טראמפ ההצגה אינה תמיד שלב מקדים למציאות - לעיתים היא מחליפה אותה, ולעתים  היא המדיניות עצמה. ירושלים קוראת את זה היטב: הוא יכול להיות עם ישראל ועם ארדואן בו־זמנית. עבורו, זו אינה סתירה אלא שיטה.

לישראל נכס אסטרטגי שאין לרבות ממדינות העולם: קשר עמוק עם ארצות הברית כמערכת - הקונגרס, הסנאט, הפנטגון והקהילה הביטחונית - שנועד להגן על אינטרסים, לא לאשר יוזמות, ולעתים לבלום מהלכים הפוגעים בישראל, גם אם הם יוזמתו של ״הנשיא הכי ידידותי לישראל״. בכלי הזה נעשה שימוש בעבר. נשיאים כעסו; ישראל שרדה. אין צורך בעימות פומבי, אלא בהצבת גבולות ובאכיפה שקטה.

שי גל הוא מומחה לפוליטיקה בינלאומית, לניהול משברים ולתקשורת אסטרטגית. הוא פועל בזירה הגלובלית ועוסק ביחסי כוח, באסטרטגיה גיאופוליטית ובדיפלומטיה ציבורית, ובהשפעתם על עיצוב מדיניות וקבלת החלטות.