המסר הזה משקף את שני קווי היסוד בממשל האמריקאי: תמיכה באיתנות ביטחונית של ישראל, לצד רצון למנוע הסלמה שתקרב את ארצות הברית לירי ראשון מול איראן. במצב שבו איראן ממשיכה לשקם את יכולותיה הצבאיות, הצורך להחזיר מסר של הרתעה הוא לגיטימי. אך השאלה הגדולה היא לא אם ישראל יכולה לתקוף, אלא מתי ואם זה עומד להתרחש בגלל צורך ביטחוני אמיתי, או צורך פוליטי.
החשש שאיראן תשתמש בעימות חיצוני כדי לייצר אחדות פנימית אינו תיאורטי. המשטר שם חווה לחץ פנימי שלא נראה כמותו עשורים. ההפגנות, המוחות נגד מדיניות כלכלית וחברתית, עשויות לדחוף מנהיגים במדינה לנסות להסיט את תשומת הלב למלחמה חיצונית. העובדה שטראמפ מנסה לאזן בין לחץ על איראן למנוע חיזוק גרעיני ובין תמיכה בישראל מצביעה על כך שהוא אינו מחפש הסלמה מיידית, כנראה מתוך רצון להפחית מתח גלובלי, בהתחשב בסכנות שכל עימות ישיר עם איראן יכול לעורר מול רוסיה וסין.
בישראל, הספקולציות על “מלחמה צינית” במטרה לאחד את הציבור סביב הממשלה לקראת הבחירות נראות מוגזמות. צה"ל, ובראשו הרמטכ״ל, אינו פועל לפי מניפולציות פוליטיות קצרות טווח. צירוף עניינים כלחץ בינלאומי, חוסר ודאות מודיעיני וסיכויים להישגים צבאיים מוגבלים מעלים את הסבירות לכך שדרכי הפעולה יהיו מחושבות ומתונות. הצורך באור ירוק אמריקאי, הכפוף לאינטרסים אמריקאיים, שולל אפשרות של מלחמה "פוליטית צינית".
בשורה התחתונה, הסיכוי למלחמה כוללת בין ישראל לאיראן קיים, אך נראה שהוא לא עומד להתממש מיידית, ולא ממניעים פוליטיים. המתח במזרח התיכון גבוה, אבל כרגע הוא מתנהל על ציר של לחץ, הרתעה ודיפלומטיה מתוחה, ולא בטירוף חימוש שמוביל לפתיחת חילופי אש, ולא ניתן לצפות לאן יגרור את האזור כולו.
התרעות פיקוד העורף