אולם מאחורי ההתנגדות הפומבית מסתתרת תמונה רחבה בהרבה. ישראל – המדינה היחידה באו"ם שהכירה בסומלילנד מאז הכרזת עצמאותה ב־1991 – הפכה את הקשרים החשאיים עימה למהלך גלוי, המסמן תפנית אסטרטגית. ההכרה מעניקה לירושלים דריסת רגל באחד מנתיבי המסחר החשובים בעולם, מרחק של כ־300 ק"מ בלבד מתימן הנשלטת בידי החות'ים. היא גם מצרפת את קרן אפריקה למעגל ההשפעה של הסכמי אברהם, ומעצבת מחדש את דינמיקת הכוחות האזורית. מיקומה של סומלילנד בצומת שבין תימן וסעודיה לחופי הים האדום, ובין מצרים, סודן ואריתריאה ביבשת אפריקה – לצד יציבותה הפוליטית ומאגרי נפט, גז ומתכות נדירות הנמצאים ברשותה – הופכים אותה לנכס גיאופוליטי בעל ערך רב עבור ישראל. השאלה שנותרה פתוחה היא אם מהלך כזה נחוץ ונכון, דווקא כעת.
סומלילנד, מדינה מוסלמית־סונית בת כ־6 מיליון תושבים המשתרעת על פני כ־130 אלף קמ"ר, יושבת על אחד מקווי החוף הרגישים והמשמעותיים ביותר בזירה הבינלאומית: חוף האוקיינוס ההודי, לאורך מפרץ עדן ובפתחו של הים האדום. עיר הנמל ברברה – הנכס הימי המרכזי שלה ואחד הנמלים האסטרטגיים במזרח אפריקה – הופכת אותה למוקד סחר וביטחון אזורי ולנקודת מפתח בשוק האנרגיה העולמי. היא מעניקה גישה ישירה למצר באב אל־מנדאב, ציר קריטי המחבר בין אסיה והמפרץ הפרסי לים התיכון ולאירופה, שדרכו עוברים כ־12% מהסחר הימי העולמי וכ־25% מתעבורת הנפט העולמית, ושנחסם שוב ושוב בשנתיים האחרונות בידי החות'ים מתימן.
על אף, ואולי דווקא בשל, בידודה המדיני ומצוקתה הכלכלית של סומליה (תמ"ג המוערך בכ־2.4 מיליארד דולר ב־2025), המהלך הישראלי, שתואר על ידי נתניהו כשותפות המקדמת "שלום אזורי ועולמי", מהווה תקדים משמעותי הטומן בחובו גם סיכון לתגובת נגד חריפה. יצירת קשרים עם ישות מדינית דה־פקטו שאינה זוכה להכרה בינלאומית, בדומה למקרים של תימן, לוב וסוריה, מאותתת על התהוותו של מערך אזורי חדש ורווי אתגרים. כזה שמחזק את נוכחותה הביטחונית של ישראל במרחב קרן אפריקה, וכן את ציר המדינות הידידותיות לה סביב הים האדום.
עם זאת, מתחדדים גם האיומים הביטחוניים. אי־היציבות הממושכת בסומליה ופעילותם של ארגוני הטרור דאע"ש וא־שבאב, המזוהה עם אל־קאעידה, בפונטלנד וברחבי קרן אפריקה - עלולות לערער את היציבות האזורית ולהפוך את באב אל־מנדב מעורק מסחר מרכזי לזירות עימות צבאי. התפתחויות אלה עלולות להוביל להתחזקות הטרור הג'יהאדיסטי־אסלאמיסטי במרחב, ולהשפיע על מאבקן של ארה"ב ומדינות המערב בטרור החות'י, הנתמך בידי איראן. מאז נובמבר 2023 ביצעו המיליציות החות'יות יותר מ־100 תקיפות נגד כלי שיט מסחריים וצבאיים בים האדום. נתון זה ממחיש עד כמה האזור נפיץ ועד כמה כל שינוי במאזן הכוחות בו עלול להוביל להסלמה רחבה.
בנוסף, המהלך צפוי לגרור גם את טורקיה – בעלת בריתה האסטרטגית של סומליה, שמנסה להרחיב את דריסת רגלה בים האדום ובקרן אפריקה – להחריף את המתיחות מול ישראל. הוא עלול ליצור מרחב אתגרים חדש בזירה המזרח־אפריקאית, הכולל את התעצמות הציר האנטי־ישראלי בהובלת טורקיה, קטאר, איראן וסומליה; הידוק קשרים אפשרי בין א־שבאב לחות'ים ולרשת ה"פרוקסים" של טהרן; והחרפת האיומים הימיים והיבשתיים על נוכחות ישראלית בנמל ברברה.
יתרה מכך, ההתפתחויות הללו עלולות להפוך את סומלילנד – המבקשת לבסס את עצמה כנקודת אחיזה אמריקאית מרכזית בקרן אפריקה, בצומת אסטרטגי המחבר בין נתיבי הסחר של מזרח ומערב – לזירת חיכוך נוספת בין סין לארה"ב. כל זאת, על רקע החרפת העימות הבין־מעצמתי ומלחמת הסחר העולמית, המאבק על השגת ביטחון אנרגטי וחוסן שרשראות האספקה והעימות במרחב הים האדום. במציאות זו, למרבה האירוניה, מעמדה הגיאופוליטי של סומלילנד רק הולך ומתחזק.
אף שהצעתה נדחתה על ידי הבית הלבן, סומלילנד ממשיכה לראות בוושינגטון שותפה מרכזית לטווח הארוך – בעיקר בשל עושרה הטבעי. בשטחה מצויים מקורות אנרגיה כמו נפט, גז וברזל; עתודות ליתיום, בדיל וגבס; מתכות נדירות כמו זהב, פלטינה וכסף; ואבני חן יקרות כמו אזמרגד, אודם וספיר. משאבים אלה עשויים להפוך את סומלילנד למרכז כרייה אזורי משמעותי, בעוד מאגרי הליתיום והבדיל הבלתי מנוצלים ברחבי קרן אפריקה עשויים לספק בין 3% ל־5% מהביקוש העולמי למינרלים קריטיים – נתון שממקם אותה במוקד המאבק הגלובלי על משאבים החיוניים לעידן האנרגיה המתחדשת.
אף על פי שמגזר המינרלים טרם נחקר ופותח במלואו – בשל מדיניות לקויה ומחסור בהשקעות – הפוטנציאל העצום הטמון בו מציב את המדינה בעמדה אסטרטגית יוצאת דופן עבור ארה"ב. בעידן המעבר האנרגטי, שבו וושינגטון שואפת לצמצם את תלותה בסין ובשרשראות האספקה של תעשיות האנרגיה הירוקה, הרכב החשמלי והטכנולוגיות המתקדמות, סומלילנד הופכת לשחקנית בעלת ערך גיאו־כלכלי ייחודי. עושר המינרלים שלה עשוי לשנות את עתידה הכלכלי מן היסוד ולהוביל לשגשוג ארוך טווח – אם תשכיל לשלב מחקר ופיתוח עם שמירה על יציבות פוליטית־ביטחונית. לצד הפוטנציאל הכלכלי, ארה"ב כבר מחזיקה באזור נוכחות צבאית וביטחונית משמעותית – לרבות בסיס צבאי מרכזי בג'יבוטי וכוח משימה רב־לאומי (CJTF-HOA), שפעילותו משתרעת על פני סומליה, קניה, אתיופיה, סודן ומדינות נוספות.
בתוך כך, ההכרה הישראלית מהווה עבור סומלילנד פריצת דרך היסטורית: היא מחזקת את מאבקה מול סומליה, טורקיה, מצרים ומדינות נוספות המתנגדות לעצמאותה; מאפשרת לה למנף את מיקומה האסטרטגי למשיכת השקעות זרות; ומשפרת את מעמדה מול מדינות המפרץ. מנקודת מבטה של ישראל, ההכרה איננה רק מהלך דיפלומטי – והתזמון איננו מקרי. דווקא כעת, כשהאזור רותח והמאבק הגלובלי על נתיבי השיט, האנרגיה והמשאבים הקריטיים מגיע לנקודת רתיחה, ההכרה בסומלילנד מציבה את ישראל בעמדת השפעה במוקד הזירה שבה נקבעים בימים אלה כללי המשחק הגיאו־אסטרטגיים של המאה ה־21. במילים אחרות, ישראל בחרה להיכנס למגרש שבו נקבעים הכללים – ולא להשאר על הקווים.
התרעות פיקוד העורף