"בוראים מציאות"
האמירה הזו לא עוזבת אותי, גם מבלי להיכנס להיבט הפלילי בחבלה המכוונת ביחסי ישראל־מצרים. זוהי אמירה שטומנת בתוכה את כל המשמעות: צעירים מוכשרים, עם הרבה מאוד כוח ביד, שמשתמשים בו כדי "לברוא מציאות" ולעבוד על ישראלים פשוטים בזמן מלחמה. אנשים שהפכו את הרווח האישי מהספינים ואת תחושת הכוח הסמי־אלוהית של היכולת "לברוא מציאות" - למשהו מאוד מסוכן. לברוא מציאות עבור ההמונים מתוך עמדת כוח של יחסים בין מדינות, של כסף גדול ושל גישה לאמצעי התקשורת המרכזיים בעולם – זו באמת תחושת כל־יכולות מאוד גדולה. אבל היא אמורה לבוא עם אחריות.
ההודעה הרשמית הזו מדוברות הליכוד יצאה לה פתאום בערב שבת, כשמישהו אולי הבין שקטארגייט זה סיפור מאיים שלא ייעלם. יותר מכל, נראה שכרגע הניסיון הוא "לברוא מציאות" שלפיה "זה רק פלדשטיין", וששאר אנשי הלשכה זכים למרות החשדות נגדם, וכמובן ש"מערכת הביטחון" ו"השמאל" עומדים מאחורי המחדל. בפועל – אלוהים יודע מה קרה שם ומה עדיין קורה שם, ויש מספיק אנשים שעובדים קשה כדי שנתבלבל ולא נדע. היזהרו לכם מבוראי המציאות הללו.
אלטרנטיבה חזקה אחת
אפשר לנתח לעייפה כל ספין בפני עצמו, אבל לאורך זמן - האסטרטגיה התקשורתית של "הדוברות" היא לגרום לאנשים להאמין שגם אם יש הרבה מאוד בעיות, כולל האירוע השולי של 7 באוקטובר, אין אלטרנטיבה טובה יותר. לכן לאורך כל הדרך מתקיימת גם הכפשה סיסטמטית של כל בדל אלטרנטיבה. זה כולל, כמובן, גם את "מערכת הביטחון". כן, למקום הנמוך הזה הגענו.
אז אולי כדאי לומר את המובן מאליו: אלטרנטיבה חזקה היא כזו שיש לה תמיכה רחבה, ויכולה להיות רק אחת כזאת. המטרה היא ליצור קבוצה מספיק חזקה. כך עשה בזמנו אריק שרון עם קדימה – המפלגה החדשה לא הייתה רק הוא אלא גם מי שהצטרפו אליו. הרי זוהי נקודת התורפה הגדולה ביותר של מפלגת הליכוד וספיחיה היום – פרט לנתניהו, אף אחד מחברי הקואליציה אינו מוערך. קבוצה חזקה ומקצועית תוכל לנצח את המבנה הריכוזי הזה.
אלטרנטיבה היא לא רק אידיאולוגית ופרסונלית, היא גם דרך. הרי לברוא מציאות – זה לא משהו שעובד רק על דרך השלילה. אומנם הרבה "פציינטים" אוהבים את הנגטיב, אבל יש כוח גדול ביכולת לשכנע שאתם בוראים מציאות טובה, אחראית, לא כזו שבאה לעבוד על אנשים. לא כזו שמתעקשת שבישראל יהיו שני גושים ואחד יכריע את השני – הרי זו הרטוריקה של הממשלה הנוכחית. לא עדיף להגיד שהמפלגה הגדולה תיצור ממשלה ציונית גדולה שתאחה את השסע? שלא מחרימים אף מפלגה ציונית, כולל הליכוד? במקום להשחיר, תבראו מציאות טובה. רבים כאן רוצים בה.
הגיע הזמן לשאול שאלות
אין פה נכון מוחלט או שגוי מוחלט. שאלות מהסוג הזה הן לא בינאריות כמו הרטוריקה הפופוליסטית. בסופו של דבר הוחלט קודם כל לנצח, ואחר כך להתמודד עם החטופים. מותר להתבונן בכנות ולשאול לאן ההחלטה הזו הביאה אותנו.
חווינו שנתיים ארוכות של מלחמה. שילמנו בעשרות אלפי פצועים, בחטופים שסבלו יותר ככל שהתארכה תקופת השבי שלהם, בהכפשה מטורפת של מדינת ישראל ובתדמית שנרמסה. נכון שבסוף הכרענו בסיבוב הקשה הזה, אבל ראוי לשאול אם היה אפשר לפעול בצורה חכמה יותר. לא כדי להשחיר מישהו, אלא כדי להיות בתהליך מתמיד של בחינה אמיתית ושיפור. לא כל הודאה בכך שהיה אפשר לפעול באופן חכם יותר היא הודאה בכישלון. להפך. הרי לומדים מטעויות ומיישמים קדימה.
העדות של רומי גונן הייתה אמורה להביא את כולנו להבין, בלי קשר לעמדה הפוליטית שלנו, שהתשובות הנכונות עבור המדינה נמצאות ביצירתיות וביכולת ליצור אינטגרציה. בשילוב הנכון בין שתי גישות טובות אבל לא מושלמות. אחרת, נישאר תקועים באותה עמדה כל הזמן, גם אם אין לה קשר למה שקורה במציאות. ב־2026 נקווה להיפרד לשלום מהחשיבה הפוליטית הגרועה הזאת, שמקבעת קונספציות במקום לקדם ולהחכים. שתהיה לנו שנה של אינטגרציה.
התרעות פיקוד העורף