זה אינן מהלך המכוון להעשיר אלקטורלית את קופת ארגוני השמאל שהגיעו לתקרת הזכוכית שלהן ואינן מסוגלות להגיע לקהלים שארגוני המחאה באמת זקוקים להם. אגב, הפעם היחידה שארגוני המחאה הצליחו לשנות את המציאות הפוליטית הייתה כאשר בנט הפך לנקודת התורפה של הימין ועוד לפני כן סימן לו את הדרך אביגדור כאשר ליברמן שעשה את אותן הדבר ומנע מנתניהו להקים קואליציה ימנית.
לכן המהלך החדש אינו קשור בהגדלת שיעור הצבעת הערבים שזו הפנטזיה של מפלגות השמאל המובהקות, אלא קשור בהסטת אלקטורט פוליטי מהמרכז ימין לגוש האנטי ליכודי. זה יגיע, כך להערכת גורמי המחאה [כפי שאני מעריך אותם] דרך יצירת כאוס ומצב של נבצרות בפועל של הרשות המבצעת.
שלושת הצירים הללו יובילו למה שמסדרי הרעיון רוצים: נבצרות פוליטית בפועל וכאוס שלטוני עד הבחירות, ושוב כדי לייצר קרקע ואטמוספירה מתאימים בדרך לשינוי דפוסי ההצבעה אצל הציבור המוגדר כמרכז עד ימין, זהו הציבור שיכריע את תוצאות הבחירות. זהו הציבור שהשיח שלו הוא שיח של אחריות לאומית שבאופן פארדוקסלי יופעל דרך מנגנון הפוך של יצירת כאוס.
זו אסטרטגיה בעלת סיכון למדינת ישראל. כאוס עלול לדרדר את המצב לאלימות, דווקא משום כך או על רקע זה צריכה להיגזר האסטרטגיה של הצד שמנגד – זהירות, הימנעות ממהלכי קצה כמו אי הישמעות לפסיקות בג"צ, והרגעת המערכת כדי להגיע לבחירות הפוך על הפוך. קרי - עם 'תו תקן' של אחריות ציבורית ולאומית ועם נכונות להעמיד את השאלות השנויות במחלוקת לקביעת הבוחר בדרך הטהורה והלגיטימית ביותר שניתן להעלות על הדעת.
התרעות פיקוד העורף