חופש הביטוי אינו נבחן בקצוות הנוחים של הקונצנזוס. הוא אינו נמדד ביכולת שלנו להכיל את מי שמסכים איתנו. המבחן האמיתי, הטהור והיחיד של חופש הביטוי, הוא היכולת להכיל קולות שמרגיזים אותנו, שמאתגרים את תפיסת עולמנו, ושמערערים על ההגמוניה המחשבתית שלנו. כאשר פוליטיקאי, ועוד כזה המתיימר להוביל את המחנה הליברלי, מציע להחשיך מסך של כלי תקשורת מרכזי בישראל, הוא למעשה מודה בפשיטת רגל רעיונית. הוא אומר לציבור: "אני לא מסוגל להתמודד עם הטיעונים שלכם, אז אני אשתיק אתכם".
הסכנה באמירתו של גולן כפולה. ראשית, היא חושפת תפיסה טוטליטרית במסווה של נאורות. ג'ורג' אורוול בספרו "1984" טבע את המונח "שיחדש" (Newspeak), שפה שבה מילים מקבלות משמעות הפוכה: מלחמה היא שלום, עבדות היא חירות. בגרסה הישראלית של 2025, סתימת פיות היא "דמוקרטיה". לקרוא למפלגתך "הדמוקרטים" ולפעול לסגירת כלי תקשורת המשרת מיליוני צופים, זהו אוקסימורון שאין הדעת סובלת. זו אינה הגנה על הדמוקרטיה; זו התנקשות בערכי היסוד של החברה הישראלית ופגיעה אנושה במרקם החיים המשותף.
שנית, מבחינה תקשורתית, הניסיון לסגור את ערוץ 14 הוא ניסיון להחזיר את הגלגל לאחור, לימים של "מדורת השבט" האחת, שבה נקבע נרטיב אחיד על ידי קבוצה מצומצמת. ערוץ 14 צמח מתוך ואקום; הוא נתן קול לציבור ענק בישראל – מסורתי, ימני, פריפריאלי – שהרגיש במשך עשורים מודר בשיח הציבורי. הקריאה לסגור אותו אינה רק פגיעה בעיתונאים העובדים בו, אלא יריקה בפרצופם של צופיו. המסר של גולן לבוחרי הימין הוא חד וברור: הדעה שלכם אינה לגיטימית, והקול שלכם צריך להיעלם מהמרחב הציבורי בישראל כיום.
שוק הדעות החופשי (Marketplace of Ideas) הוא נשמת אפה של חברה בריאה. בדמוקרטיה אמיתית נלחמים בשקרים באמצעות אמת, ובדמגוגיה באמצעות עובדות – לא באמצעות צווי סגירה בולשביקיים. מי שמאמין בצדקת דרכו לא צריך לפחד ממיקרופון פתוח של הצד השני.
ההיסטוריה מלמדת שמדרונות חלקלקים מתחילים בדיוק כך: בדה-לגיטימציה של היריב, ממשיכים בהשתקתו, ומסיימים ברדיפתו. יאיר גולן, שמרבה להזהיר אותנו מפני "תהליכים", הוא כרגע המחולל הראשי של התהליך המסוכן ביותר לחברה הישראלית: הפיכת ההשתקה לכלי פוליטי לגיטימי.
מעבר לכך, חובתה של מנהיגות אחראית היא לטפח דיאלוג, גם אם הוא כואב ומטלטל. הקריאה של גולן מסמנת נסיגה אל עבר מדומיין שבו היה ניתן לשלוט בזרימת המידע. בעולם הדיגיטלי שלנו, השתקה היא פרקטיקה חסרת תוחלת המעידה על חולשה פנימית ולא על עוצמה ערכית. במקום להתמודד בזירה הציבורית, הוא בורח אל פתרונות כוחניים.
אם מפלגת "הדמוקרטים" חפצת חיים, עליה להתנער מהאמירה הזו לאלתר. כי דמוקרטיה שמפחדת ממילים היא רודנות בתחפושת. את המסכה הזו חובה לקרוע לפני שנאבד את היכולת לנהל שיחה חופשית. בסופו של יום, ערוץ פתוח הוא הביטחון של כולנו. חירותנו יקרה.
התרעות פיקוד העורף