זה אינו מראה חריג, שנהגי מכוניות יוקרה מנתרים לשיעור פילאטיס כשעל השמשה הקדמית של מכוניתם מתנוסס תו נכה. פעם נכות הייתה מגבלה שיש להתמודד איתה. היום, בזכות המאכרים, תו הנכה פשוט הופך את החיים לקלים יותר. זוהי ישראל 2026: המדינה שבה כל אדם חמישי מחזיק בתו נכה, והמונח "מוגבלות" מתייחס בעיקר למוגבלות של המערכת באכיפת החוק.
לא מדובר על מקרים בודדים של זיוף, אלא על מגיפה לאומית של התחזות. תעשיית המאכרים הפכה לפס ייצור משומן. תמורת כמה אלפי שקלים במזומן תוכלו להיעזר במתווכים שיתפרו לכם תיק רפואי, הכל כדי שתוכלו לחתוך את הפקק ולחנות על סף הכניסה לבית הקפה.
תו הנכה מאפשר פטור מתשלום עבור חניה באזורי כחול־לבן, מה שמביא לאובדן הכנסות לרשויות המקומיות בסכומים של מאות מיליוני שקלים בשנה. הכסף הזה נגרע מתקציבי החינוך, ניקיון הרחובות ותחזוקת התשתיות. מי שמממן את החניה חינם של הקומבינטורים הם אלה שמשלמים ארנונה וחונים בתשלום מלא.
מדינת הקומבינות
הקומבינה גם יוצרת עומסי תנועה גדולים. ניהול תנועה בעיר מודרנית מבוסס גם על תחלופת מכוניות במקומות חניה. כשתווי הנכה הפיקטיביים הופכים את הרחובות למגרשי חניה פרטיים ללא הגבלת זמן, הם תוקעים את המערכת.
ועדיין, ספק אם יש עוד מדינה בעולם שבה אנשים בריאים נלחמים כדי שיוכלו להגדיר את עצמם כחולים. אולי במקום תו נכה כדאי לחלק לקומבינטורים מראה כדי שיראו מי חוסם את הדרך לחברה מתוקנת.
התרעות פיקוד העורף