לשכת ראש הממשלה בישראל היא אכן מוקד בלתי נדלה של עוצמה והשפעה, וכך היא נתפסת על ידי גורמים שונים, כולל חיצוניים, שמעוניינים לקדם את מעמדם ולקדם מטרות שונות, כפי שאירע, על פי מה שפורסם, בפרשת קטארגייט. עם כל הזעם והמיאוס המוצדקים שהפרשה הזאת מעוררת, במקרה שהחשדות או אפילו חלקם יתבררו כנכונים, היו לכך תקדימים חמורים בעבר.
ואשר לקטאר, ספק מדינה ספק קונגלומרט עסקי, שכל מניות השליטה שלו נמצאות בידי משפחה אחת – היא אתגר בעייתי למדינות רבות, כולל אחדות משכנותיה הערביות, אך תפוח אדמה לוהט במיוחד עבור ישראל. מצד אחד, היא מדינת אויב שחמאס וראשיו סמוכים על שולחנה והיא מפיצה בעולם באופן שיטתי תעמולה אנטי־ישראלית באמצעות רשת אל־ג’זירה. מצד שני, היא בעלת ברית מוצהרת וקרובה ביותר של ארצות הברית, המחזיקה בשטח קטאר בסיס ימי חשוב.
לקטארגייט יש בפוטנציה השלכות שליליות נוספות. דוגמה לכך ראינו אחרי ניסיון הפגיעה הישראלי במנהיגי חמאס בדוחה בירת קטאר. על אף שהפעולה הייתה מוצדקת, לגופו של עניין, היא עוררה תרעומת בוושינגטון וכתוצאה מכך אי־נוחות אצלנו. על פי ידיעות מסוימות, קטאר שילמה בשנים האחרונות כ־40 מיליארד דולר לאוניברסיטאות, מכוני מחקר ומוסדות שונים בארצות הברית, לצורכי השפעה.
מסקנת ביניים נוספת מהפרשות האלה נוגעת לאיוש המשרות בלשכת ראש הממשלה ובמקומות נוספים. בעבר, רוב המינויים שעשה ראש הממשלה נתניהו, הן במשרדו והן לתפקידים ממלכתיים שונים, היו דוגמה למקצועיות, לאחריות ולכושר ביצוע, אך בהמשך החלו התהליכים להשתבש.
ראש הממשלה ער לכך, והמינויים האחרונים לראשות השב”כ והמוסד מוכיחים זאת. עם זאת, ראוי לעשות בדק בית ממצה בעניין הקריטריונים למינויים בעתיד כדי למנוע תקלות מסוכנות ומביכות, ואף חשדות כפי שמועלים היום לתופעת השרצים בהיכל.
התרעות פיקוד העורף