אני פותח בקביעה שאם כל הגורמים - והדגש הוא על כל הגורמים, לא ידעו לשנס מותניים, לקבל החלטות, להעמיד תקציבים אדירים ולהיכנס בכל הכוח כדי לטפל ברעה החולה הזאת, אזי אנחנו בתוך תופעה מסוכנת להחריד, כזו שיש בה כדי לסכן את ביטחון מדינת ישראל כולה.
פתאום החיסולים מתרחשים בתוך הבית הקרוב, בתוך המשפחה, בין שכנים טובים, כולם מחזיקים נשק, או מרביתם, לכולם מותר לירות ודם רב ורע נשפך ברחובות. פתאום אין כללים, מותר לרצוח אישה, מותר לרצוח אבא או קשיש ומותר לקטוף את חייו של נער קטין בן 15, שזה פשוט מטריף את המוח.
אלא, שלא יכול אף אחד להפנות אצבע מאשימה רק לעברה של משטרת ישראל. זו תהיה אחיזת עיניים גם של ח"כ טיבי, זאת תהיה הטעיה והסחת הדעת ממה שקורה בשטח. משטרת ישראל לא זו שיוצאת למסע חיסולים, משטרת ישראל לא זו שמבריחה נשקים, אבל בהחלט יש לה חלק באירועים הללו ואני לא חוסך בביקורת כלפי המשטרה.
בדיוק כפי שאני מטיח אשמה במגזר הערבי, בקלות בביצוע החיסולים, בסחר המטורף בנשק ובאמצעי לחימה וביד הקלה על ההדק, יש לי גם ביקורת במשטרה ומיד אגע גם בה.
קודם לכן, אני חייב לפנות אל ח"כ טיבי בשאלה - מה הוא עשה כח"כ מהמגזר כדי למגר את התופעה האיומה הזאת לבד מצעקות בכנסת? ואני שואל באמת, מה הוא עושה בתוך המגזר שהוא חלק ממנו כדי לנסות ולהשפיע? לטעון שהמשטרה היא מאפיה, זו השתלחות חסרת מעצורים ואני חושב שגם לחברי כנסת אסור לצאת בהתבטאויות כאלו, במיוחד לא כמי שאמורים לשמש דוגמה.
מישהו צריך לשים סוף לסגנון הדיבור של חברי כנסת מכל גווני הקשת הפוליטית, לעצור את ההשתלחויות כי יש בהן כדי לעורר זעם ושנאה, למתוח את החבל עד מעבר לקצה ולערער את המשילות ומערכת אכיפת החוק. זה אסור בכל העולם ומותר רק בישראל, ולא ברור מדוע? למה אין את הדיסטנס הזה בין אזרחים למערכת אכיפת החוק?
אני חושב שהאמירות כלפי דובר המשטרה מבישות במיוחד - כשעובד ציבור, הדובר, לא יכול להגיב לדברים ולמי שעומד מאחוריהם, להפוך אותו לשק חבטות מתוך תסכול ואולי גם פחד זאת לא השיטה ולא זו היא הדרך.
שלא תבינו לא נכון חלילה, למשטרה יש בהחלט חלק בהשתוללות שמתחוללת במגזר הערבי. היא מבחינת הציבור אמורה לספק את הביטחון הלאומי של אזרחי המדינה הנורמטיביים והיא לא עומדת במשימה עד כה. ואולם, המשטרה לבדה לא יכולה להתמודד עם תופעה שהפכה ל"מפלצת". בהיעדר תקינה מלאה, בהיעדר תקציב ראוי לפעולות במשך עשור כמעט, המצב רק הלך והתדרדר וכאן והרגע המקום לעצור את הסחף לבלום את הסחרחורת הזאת.
הבעיה במגזר הערבי, ואת זה אומרים כמעט כולם, היא בעיקר בעיה תרבותית, בעיה של נוהל התנהגותי וכן היעדר הערך לחיי אדם. ליטול חיים של נער קטין שכנראה לא עשה כלום, לקחת את חייו של קשיש ולו רק בגלל הקשר המשפחתי שלו, זה מעבר ליכולות שלנו להבין ובוודאי שאסור לנו להשלים עם המצב.
המדינה חייבת להתעשת, כדי שזה לא יהיה מאוחר עוד יותר, להכניס את כל הגופים ולהפעיל סיר לחץ על המגזר בכל המקומות שבהם מוכרים סכסוכים, יריבויות או ניסיונות התחמשות.
הפעילות הזאת חייבת להתבצע על כל שכבות הגיל, החל מהמעברים במטרה למנוע זליגה של נשק, הפעלת סוכנים לאיתור סוחרים באמל"ח, פשיטות מטרידות על סמך ידיעות מודיעיניות, נוכחות מוגברת בשטח ופעילות אגרסיבית תוך שמירה על כבוד הציבור הנורמטיבי שבעצמו חושש ממה שמתחולל ליד הבית שלו.
החברה הערבית מדממת וזועקת 'הצילו'. על המדינה, על הממשלה, על הגופים כאמור לשמוע את הזעקה הזאת ולהגיש את גלגל ההצלה הגדול ביותר גם אם זה ייקח שנה או שנתיים, עד שנדע שעשינו את המקסימום והבאנו לרוגע, תוך השבת תחושת הביטחון לצד הגברת המשילות.
אי אפשר לסכם יום עם עוד קורבן במגזר הערבי ולעיתים גם יותר, זו לא אמורה להיות חלק מהסטטיסטיקה של מדינת ישראל או משטרת ישראל.
התרעות פיקוד העורף