מחר תתקיים בכנסת וועדה חריגה בחשיבותה. לא בגלל חוק חדש שעבר, ולא בגלל משבר קואליציוני, אלא משום שנושא אחד, אלימות כלכלית נגד נשים, יקבל סוף סוף דיון ייעודי וממוקד. זו אלימות שלא תמיד רואים. אלימות שלא משאירה חבורות על הגוף, אבל משאירה נשים בלי חשבון בנק, בלי גישה לכסף שלהן, בלי יכולת לקבל החלטות בסיסיות על חייהן. אלימות שקטה, מתמשכת, חונקת, ולעיתים הרסנית יותר מכל סטירה.
אלימות כלכלית היא מנגנון שליטה. היא מתבטאת בניהול מוחלט של ההכנסות, בשלילת גישה למשאבים, ביצירת חובות כפויים, בהדרה מתעסוקה ובהפחדה כלכלית מתמשכת. נשים רבות מצליחות לצאת מקשר אלים פיזית או נפשית, אך נשארות כלואות שנים ארוכות בתוך ההשלכות הכלכליות שלו. בלי רשת ביטחון, בלי יכולת להשתקם באמת. במדינת ישראל 2026, זה עדיין קורה, ובהיקפים מדאיגים.
הפער החמור ביותר הוא פער חקיקתי. בחוק למניעת אלימות במשפחה אין כיום הגדרה לאלימות כלכלית. המשמעות ברורה: קשה לזהות, קשה לאכוף, קשה לתת סעד. נשים נדרשות להוכיח פגיעה שאין לה שם חוקי. זה אינו כשל טכני, אלא כשל מבני עמוק שמונע מהמדינה להגן על אזרחיותיה.
הדיון שיתקיים בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי הוא יוזמה של עמותת רוח נשית, הפועלת מאז 2007 למען נשים נפגעות אלימות, ביום שאחרי היציאה ממעגל האלימות. הדיון נועד לדרוש הסדרה ברורה: הגדרה משפטית, הכרה בעוולה אזרחית, וכלים ייעודיים שיאפשרו לנשים להשתקם ולא רק לשרוד.
במסגרת הדיון תוצג בכנסת התערוכה "בראשית בראה אלוהימה". פרויקט פוטו וויס ייחודי של נשים מהדרום ששרדו אלימות כלכלית. יוצגו 13 צילומים אישיים, כואבים ומפוכחים, שמספרים סיפור של נפילה ושבר, אבל גם של שיקום ובניית חיים מחדש. עבור רבות מהמשתתפות, זו הפעם הראשונה שהקול שלהן נשמע במרחב ציבורי. עבורן, הכנסת אינה סמל פוליטי, אלא מקום שבו סוף סוף רואים אותן.
לצערי, יש מי שמנסים למנוע את הצגת התערוכה בשם מגוון סיבות וטיעונים. זהו ניסיון מסוכן להשתיק נשים ולצמצם את חופש הביטוי במרחב הדמוקרטי. התערוכה אינה פוגעת בדת, במסורת או במשפחה. היא אינה מבזה, אינה מסיתה, ואינה מטשטשת דבר. היא מתארת מציאות מוכרת, מתועדת, כואבת, שמדינת ישראל טרם נתנה לה מענה חקיקתי מספק.
מי שממסגר עדויות של נפגעות אלימות כאג׳נדה רדיקלית עושה עוול כפול. לנשים עצמן ולמאבק באלימות. הכנסת היא ביתו של הציבור כולו, וגם של נשים נפגעות אלימות. דמוקרטיה נבחנת ביכולתה להכיל קולות קשים ולא נוחים, לא בהשתקתם.
אם ניכנע היום לכוחות שמבקשים להשתיק, להדיר ולצנזר נשים, ניכנס למדרון חלקלק. ההיסטוריה מלמדת אותנו שתהליכים של דיכוי אינם מתחילים ביום אחד. הם מתחילים בצעד קטן של השתקה, בשם ערכים לכאורה, ומסתיימים בשליטה קיצונית על חייהן של נשים. זה אינו תרחיש דמיוני. זהו תהליך מוכר. האלימות הכלכלית כבר כאן. השאלה היא אם למדינה יהיה האומץ לראות אותה, לקרוא לה בשמה, ולפעול.
התרעות פיקוד העורף