יש תשובה הגיונית לפער הזה: כ־17% מציבור המצביעים בישראל הם מה שנקרא "מתנדנדים": לא יודעים, לא בטוחים, וחלקם יחליט ממש ביום הבחירות. את המתנדנדים צריך בכל זאת לשייך בסקר לאחד הצדדים, ולשם כך יש להניח מיני הנחות.
יש מי שמניח שבסוף הם ילכו על הפתק הישן והמוכר ששלשלו בבחירות הקודמות, גם אם בלב כבד. לעומתם, יש מי שמניח שהמחיר על ההצבעה הקודמת של המתנדנדים נעשה גבוה מדי בעיניהם, ולכן הם ישלשלו פתק אחר, או פשוט לא יצביעו. שאלת פיצוח הסקרים היא בעצם השאלה איך יתפלגו המתנדנדים. אבל מאחורי הסקרים יש אמת חזקה, שהולכת רחוק ועמוק יותר מספירת מנדטים.
מצד אחד, התרחשה היימנה גורפת, ורק מעטים מאמינים כיום בפתרון שתי המדינות או בממשלה עם מפלגות ערביות. הממשלה ניהלה מלחמה ארוכה עם מחירים כבדים, אך הביאה גם הצלחות. מצד שני, הממשלה מעולם לא לקחה אחריות על חלקה באסון ועל מדיניותה לפניו.
בנוסף, רבים משרי הממשלה נכשלו בנושאים חשובים בגלל פופוליזם צעקני שבא על חשבון מקצועיות: התדמית הבינלאומית של ישראל, המשילות בנגב, מדדי הפשע, הפילוג, החינוך, יוקר המחיה, וכמובן שינויים אמיתיים שדרושים במערכת המשפט. השינוי הגרוע מכל הוא חוסר היכולת המתמשך של הממשלה לפתור את נושא הגיוס. בפועל, היא ממשיכה להכשיר את ההשתמטות המגזרית שמאיימת באופן ברור על כוחו של צה״ל ועל ביטחון המדינה.
התוצאה היא שהרבה מאוד מצביעי מרכז־ימין הפכו למתנדנדים. הם פחות נשמעים במרחב התקשורתי, שנותן הרבה מקום לקצוות וצובע ציבורים גדולים ומורכבים באותו הגוון. אבל הם קיימים בהמוניהם, וההתפלגות שלהם היא שתכריע את הבחירות הקרובות, משום ששאר המצביעים די סגורים על עצמם.
המתנדנדים באמת שרויים בדילמה ובתסכול. גם אם הם נטועים בימין בכל נפשם, הם בכל זאת מתעבים את הממשלה הקיימת, את הקיצוניות ואת מחדל הגיוס. אבל הם מתעבים את השמאל ממש באותה המידה, וזה לא רק בגלל ״תעמולת רעל״. הרטוריקה הפרובוקטיבית של יאיר גולן עושה להם פריחה, שלא לדבר על אחמד טיבי. הם אפילו לא יכולים לדמיין שהם יהיו מחוברים לשם. אז איפה יהיה הבית שלהם?
אתמול פורסם שנתניהו מנסה להחליף את בצלאל סמוטריץ׳ בעופר וינטר בראש רשימת הציונות הדתית כדי שדמות חדשה תדבר לחלק מהמתנדנדים. הפרסום הוכחש, אבל אין ספק שיהיו ניסיונות ליצור מצג של מפלגה ״חדשה״ כלשהי, שבפועל תאפשר קואליציה נוספת שתישען על מפלגות החרדים ותהיה חייבת לסור למרותן.
ומה עם האופוזיציה? יש לה תוכנית? לא לגמרי ברור. מה שבטוח הוא שדמויות כמו איזנקוט, לפיד ובנט צריכות לחשוב היטב־היטב איך השיח בקרבן לא נעשה קיצוני מדי. האתגר שלהם: איך מתרחקים מנרטיב שמאל שאין לו קונים כדי להביא אליהם כמה שיותר מתנדנדים מהמרכז־ימין.
התרעות פיקוד העורף