בארדו, שהלכה לעולמה בגיל 91, קנתה את עולמה בגיל 22, אחרי התפקיד הבלתי נשכח שלה בסרט "ואלוהים ברא את האישה". וליתר דיוק, בסצנה מסוימת אחת שבה צללית של גופה העירום נחשפה מאחורי סדין לבן. היא הפכה בן לילה לאייקון עולמי של נחשקות. ומאותו רגע, שיחקה את תפקיד סמל הסקס באופן עקבי וככל הנראה - גם מאוד מודע לעצמו.
ישראל היום היא מדינה של דיכוטומיה. חלוקה לשתי קבוצות מנוגדות באופן קיצוני. ואם נציג של אחת הקבוצות האלה מתהדר לפתע באפיון או בעיקרון של הקבוצה השנייה, התפיסה הרווחת היא שלא ייתכן שהוא באמת חושב ככה. או שהוא התחרפן, או שהוא מנסה לערוק למחנה השני מטעמים אינטרסנטיים. בדיוק כמו בריז'יט בארדו ש"איבדה את זה". היא לא איבדה דבר, רק הבינה שהעולם מורכב ומתוחכם. ומותר להיות גם וגם וגם.
על הסכין
זה היה הפסטיבל הראשון שנכחתי בו אחרי סיום המלחמה ושיבת החטופים (כמעט כולם). וה"אחרי" הזה היה ניכר מאוד. גם בחום וברעב של הקהל, שממש עטף את האומנים. גם בעובדה שהאומנים עצמם לא נדרשו יותר לנאומים עצובים על המצב. ובעיקר, בכך שהשקופית המנחה מה לעשות במקרה של מתקפת טילים הועלמה כמעט לגמרי.
התרעות פיקוד העורף