האמירה "כל הפוליטיקאים מושחתים" היא מפלטו של הפוליטיקאי המושחת. אין חיה כזאת "פוליטיקאים" כלהקה בעלת מאפיין גנרי, כאילו כולם שם מושחתים. כמו שאין להקת נהגי מוניות שכולם עושקים, בעלי מלאכה שכולם עובדים עליך בעיניים, והייטקיסטיות שכולן מציגות מצג שווא.
כדי לפלסף את זה בניסוח הכי פשטני ומתבקש ממצב המדינה, אז יש לנו פוליטיקאים רעים ויש פוליטיקאים טובים. הקריטריון להבחנה בין רעים לטובים הוא איזו אידיאולוגיה ואילו אמצעים הפוליטיקאי מאמץ כמנוף לביצוע מדיניותו.
הפוליטיקאים שמבצעים כיום את האידיאולוגיה של מפלגות הקואליציה הם פוליטיקאים רעים ואנשים רעים. פוליטיקאים שיש להם אידיאולוגיה שמנוגדת למדיניות ולביצועי הממשלה הנוכחית, כמו חברי האופוזיציה ומנהיגיה, הם פוליטיקאים טובים. לא כולם.
הוא חייב להוכיח שהוא מסוגל להתנער ממדיניות הממשלה בנושאי ביטחון, דת ומדינה, חינוך ותרבות - כל החבילה. לא ברור כיצד הוא יצלח את החשיפה לקראת הבחירות, וחובת ההוכחה היא עליו. נכון, זו פשטנות של שחור-לבן, שנועדה לדלג על ה"מורכבות" שהיא מסך העשן ובלעדיה לא ניתן להגיע למסקנות האלה.
התנאי (שהרעים לא עומדים בו) הוא להתנהל בדומה לנורמה בארגוני מודיעין. לשקר בחוץ כדי לנצח זה צורך, לדבר אמת בפנים זו חובה. אחרת הפסדנו, וגרוע יותר - הפכנו להיות כמוהם. כתבים לענייני מפלגות שמכירים את המכניזם שמפעיל את בובות הרוע מסבירים לנו שמדובר בתופעה זמנית. זה לא הם, זה הפריימריז. גם בהמשך זה לא הם, אלה רק הבחירות שמוציאות מהם את המרע.
דשדוש מעגלי
היתרון והחיסרון של חזית הרשע הם הניתוק מהמציאות. יתרון, כי הם אוכלים כל ג'אנק שהמנהיגות שלהם מאביסה בו אותם. החיסרון הוא ניתוק מן המציאות גם כשהיא חובטת בחוטמם. עבור המגזר הדמוקרטי-ליברלי, אלה הם ימי חורבן הבית.
לזכותו של טראמפ ייאמר שתוכו כברו, וברו אגו מניאק מבולבל. חי בדיסנילנד, מנופף חרב לכל הכיוונים, והדרך היחידה לתקשר איתו היא שוחד או חנופה.
ליבי ליבי על הכתבים שהוחזקו ברצועה והיו אמורים לפרש דשדוש מעגלי חסר משמעות. סיפרו לנו שהמטרה של נתניהו למשוך זמן הושגה, ודיווחו שמדובר ב"ניצחון".
כתר פלסטיק
ונתניהו? הוא הלך וגיזלט בפוקס ניוז: "יש אפשרות להגיע להסכמים עם סעודיה וסוריה". סירייסלי: סעודיה בחלומות אלף לילה ולילה, בעוד סוריה תסכים לכל הסדר (יש מגעים!) כשניסוג לקו הכחול. כולל אזור החיץ בהסכם שעליו חתמנו אחרי מלחמת יום הכיפורים.
על מה ולמה שליטה ישראלית בחרמון הסורי? ("כתר החרמון", בגרסת הבל הפה של מתנחלים ללא גבולות). כי חירפנו את נפשנו לכבוש פסגה כלשהי ומגיע לנו?
מדובר בפוליטיקה ובחשש מנסיגה שמשמעותה כניעה, ובטיעון ביטחוני ארכאי שרואה בחרמון הסורי עמדת תצפית שולטת, שממנה, בכינון ישיר, ניתן לירות על הגליל, כמו גם להגן על הגליל, בעולם של רחפני צילום ותקיפה, שלא לדבר על טילים ורקטות וסתם פגזים.
סבלנות, ביבי, עכשיו אנחנו בונים אותם. לפני כמה ימים ישבתי בפאנל (Inews) על תקן חייזר שטוען שנתניהו כשל בכל זירה, וכי הצמד טראמפ ונתניהו הם זוג מהגיהינום למדינתם ולעולם.
נתקלתי בעיניים מצועפות בדוק, מעין קטרקט מנטלי שפילטר כניסת כל רסיס מציאות. טוב, לא כולם. דווקא חובש הכיפה הגן עליי. ובינתיים התפרעות משטרת בן גביר, דריסת בית המשפט העליון, פסקול צרחות טלי גוטליב ושאר מופעי קרקס - שהם תמרורי אזהרה בדרך להתרסקות.
למזלנו, אין לממשלה הזו תוכנית פוליטית ומדינית סדורה למעט כאוס, ואין לה יכולת ביצוע כדי לתפעל מבצעים טקטיים או אסטרטגיים. המומחיות שלהם היא לאיים בחוקים שאין להם סיכוי, לבזוז תקציבים לאנשי שלומם ולסגור ברזים לכל מי ומה שלא יתכנס תחת המטרייה שלהם לקראת הבחירות. יהיה מעניין.
התרעות פיקוד העורף