הצעד הישראלי עורר ביקורת בקהילה הבינלאומית, כי הוא מהווה חתירה תחת ריבונותה של סומליה, חברה ותיקה ומקובלת באו"ם. אבל הדאגה האמיתית לא הייתה מדינית אלא ביטחונית. נוכחות ישראלית בקרן אפריקה, אווירית או ימית, מאיימת על החות'ים בתימן, ובאמצעותם גם על איראן. היא מפריעה למצרים, שחיל הים שלה רואה בים סוף את החצר האחורית שלו. היא גם מעוררת תרעומת בטורקיה, ידידתה הטובה של סומליה והפטרונית הביטחונית שלה.
מה שמניע את איחוד האמירויות הוא איבתה הקדומה לאחים המוסלמים ולכל ארגוני הג'יהאד הסונים שיצאו מרחמה. בעבר איימו האחים על קיומה של איחוד האמירויות, ואלמלא סולקו משם, ייתכן שאבו דאבי הייתה כיום בירתה של מדינת הלכה סונית. נשיא מצרים, גמאל עבד אל־נאצר, ביקש להיפרע מהם ושלח אותם לגלות בנסיכויות המפרץ. זה היה במרוצת שנות ה־60, כאשר נסיכויות אלה היו עדיין קולוניות בריטיות. מתנגדי המשטר המצרים התבססו בקטאר, באיחוד האמירויות, בכווית ובסעודיה, השתלבו במלאכת ההוראה והקימו מרכזים ללימוד דת. לאחר עזיבת הבריטים הם התחזקו אף יותר במפרץ.
בעלי עין חדה יוכלו למצוא את טביעות האצבע של איחוד האמירויות נוכחות בכל זירת קונפליקט באזור. הם פועלים בשקט. אין להם עניין ביחסי ציבור אלא בתוצאות. במעשים ולא במילים. בלוב הם פעלו במשותף עם הגנרל החילוני ח'ליפה חפתר בניסיון למנוע הקמה של ממשלה בעלת זהות אסלאמיסטית. הם פעלו גם בסודאן, בשל היותה תחנה בשרשרת ההברחה של נשק מאיראן לחות'ים בתימן. עוד לפני כן קנו את הנמל הגדול בסומלילנד, ובכך רכשו שליטה על החלק הדרומי של ים סוף, בואכה מפרץ עדן.
בחודש האחרון ביצעה איחוד האמירויות ניסיון דרמטי להשתלט על שטחה המסורתי של דרום תימן. כוח צבאי הנתמך על ידה, בראשות גנרל עיידרוס א־זביידי, פתח במסע כיבושים נרחב ונגס בשטחים המצויים בהשפעה סעודית. ריאד הגיבה בחומרה ובאש כבדה, והצליחה להרחיקו ולהפיל חללים רבים בין אנשיו. הלחימה בדרום תימן חילצה מן הבקבוק את הסוד הגלוי רב־השנים – היריבות בין סעודיה לאיחוד האמירויות. בכך השליכה אבו דאבי את הכפפות. אם ממילא זה מכבר איננה האחות הקטנה של סעודיה, לפחות שכולם יידעו.
גם בהתקרבות אל סומלילנד אותתה איחוד האמירויות כי בכוונתה לשחק תפקיד מרכזי במאבק על ביטחון המפרץ ולא להותירו בידי סעודיה בלבד. העובדה כי צירפה אליה את ישראל, אותתה לאזור כולו מיהי בת בריתה הראשונה במעלה. אליהם צירפו שתיהן את אתיופיה, המיודדת בנפרד עם כל אחת מהן ומחבקת אף היא את סומלילנד. כל מעצמה אזורית – סעודיה, קטאר, איראן, מצרים, טורקיה – הושפעה אחרת מהפגנת הכוח הזו, והבינה את המסר הייחודי לה.
גם לו רצתה, לאיחוד האמירויות אין אפשרות להישאר מאחור. המפרץ הוא אזור רווי סכנות, ועל כן מטיל על יושביו אילוצי הישרדות. סעודיה, למשל, אימצה כבר לפני שנים מדיניות עצמאית שפעמים רבות איננה מתחשבת באמירויות. נטייתה לצמצם את מכסות הנפט כדי להאמיר את מחירו משפיעה לרעה על אבו דאבי. צמיחתה הכלכלית המהירה מאיימת על מרכזיותה העולמית של דובאי. עוד לפני היריבות הטרייה בתימן, תמכו שתיהן בצדדים שונים במלחמה הפנימית בסודאן. ויש ביניהן גם יריבות ישנה הקשורה באופי האמונה הדתית. האדיקות הווהאבית איננה לרוחם של האמירותים, הידועים כמתונים ופתוחים בגישתם לדת.
גם שכנתה השנייה של איחוד האמירויות, קטאר, איננה יושבת בחיבוק ידיים. דוחא כבר ביצעה את הניתור שלה לפני יותר מעשור בדרך להיות הרבה יותר מסתם נסיכות קטנה. היא הימרה על קריצה לרחוב הערבי וחיבוק של גורמים פונדמנטליסטיים מטאליבן ועד חמאס, ובו־זמנית התקרבות לארצות הברית. הקטארים פיתחו מדיניות חוץ משוכללת עם הרמוניה בין כלל איבריה. היא כוללת שימוש מושכל בכסף הרב שבידם, דיפלומטיה יוזמתית שמציעה שירותי תיווך ופישור לכל מי שנזקק, גיוס סוכני השפעה או בעלי משכורות במרחב הציבורי, כמו עיתונאים או אקדמאים, והכל בלבוש מעונב ובמתק שפתיים. על התאונה שהייתה להם ב־7 באוקטובר, שבה הם לרגע זוהו עם הטבח של חמאס, הם התגברו באמצעות מאמץ תודעתי וקירובו של הבית הלבן אל חיקם.
הטקטיקה הזו נבנתה בעמל רב ובשום שכל כדי לשרת את מטרתם העליונה - להפוך למדינה נטולת איומים. האמצעי הוא לבנות את עצמה ככוח תלות, גורם שכולם חייבים לו בדרך זו או אחרת, או יזדקקו לו מתישהו ויפנו לבקש עזרה. ממשלת ישראל נפלה בפח הזה בגלל עיוורונה ויהירותה. ארצות הברית – בגלל הזדקקותה לכסף הקטארי.
בתוך בריכת הנחשים האזורית שוחה גם איחוד האמירויות ומשחקת בקלפים שברשותה. אחד מהם הוא פעילותה בנושא עזה. בשנתיים האחרונות, כמנהגה מתחת לרדאר, היא החלה לגלות מעורבות רבה ברצועה, בניגוד למדיניותה המרוחקת ערב הטבח בעוטף. לאורך המלחמה נשלחו משטחה מטוסי סיוע לעזה במספר הגדול ביותר ששלחה מדינה כלשהי. לא רק זאת, אלא שקצינים מטעמה יושבים במטה האמריקאי בקריית גת.
בכך ניצלה אבו דאבי את יחסיה הטובים עם ישראל, אבל מטרתה איננה להדק את היחסים עם ירושלים, שהרי יחסים אלה ממילא קרובים. מטרתה העיקרית היא להשגיח שעזה תשוקם ולא תהפוך גן עדן לג'יהאדיסטים, כפי שקרה בעיראק אחרי סדאם. אחר כך, לנצל את יחסיה עם ישראל כדי לרכוש יתרון על יריבתה קטאר בהתמודדות על השפעה ומעורבות בנושא הפלסטיני בשנים הבאות.
התרעות פיקוד העורף