הצו אינו כולל מדינות שהאסלאם הפוליטי מהווה את עמוד השדרה האידיאולוגי-פוליטי שלהן, בראשן טורקיה וקטאר. יש בכך, אולי, כדי להטיל צל על המאמץ להחלשת האסלאם הפוליטי באזור, אבל צריך להתחיל היכן שהוא, ובוודאי במדינות שבהן התנועות האסלאמיות מאיימות, פוטנציאלית, על יציבות המשטרים.
למהלך האמריקאי השלכות חשובות על הפעילות הפיננסית של התנועות המדוברות. הוא עשוי להקשות את גיוס התרומות עבורן במערב, גם כשמדובר במטרות אזרחיות-חברתיות. אולם השאלה המרכזית היא אם הצרת צעדיהן של תנועות האסלאם הפוליטי לא תדחוף אותן יותר לשוליים הקיצוניים ולפעילות לא חוקית מתחת לרדאר הממשלי במדינות שבהן הן פועלות, ואף זוכות לתמיכה חברתית רחבה.
מצרים וירדן העדיפו לאורך השנים לעשות הבחנה בין גורמים בעלי אחיזה משמעותית בחברה ובין גורמים קיצוניים שנקטו אלימות. ככלות הכול, תנועת האחים המוסלמים הגיעה לשלטון במצרים בעקבות האביב הערבי, וניצחה בבחירות. בירדן מתקיים ריקוד זהיר בין הצדדים, שגבולותיו ידועים פחות או יותר.
המהלך האמריקאי מציב בפני המשטרים הרלוונטיים דילמה משמעותית, קיומית כמעט: מה תהיה המדיניות כלפי תנועות שאחיזתן בחברה המקומית איתנה ורחבה. בעינה עומדת התהייה, עד כמה הממשל האמריקאי הקדיש מחשבה לנושא. ובישראל, הכל הרי נושק לשיקולים פוליטיים פנימיים.
התרעות פיקוד העורף