לוין התנגד למינויו של עמית והציע מועמד אחר בניגוד לשיטת הסניוריטי, הנוהג רב-השנים שנועד להבטיח עצמאות שיפוטית ולצמצם פוליטיזציה של תפקיד נשיא בית המשפט העליון. הקמפיין השקרי נגד עמית כלל רמיזות, האשמות והפעלת לחץ ציבורי מאורגן. במסגרתו הוגשו אלפי תלונות באמצעות גורמים פוליטיים, שנועדו לייצר עננת חשד מלאכותית שתמנע את המינוי.
משעה שלוין הבין שאין לו רוב בוועדה לבחירת שופטים, הוא בחר להשבית את המנגנון ולהפר את חובתו החוקית כדי למנוע תוצאה שאינה משרתת אותו פוליטית. גם כשכונסה הוועדה בצו שיפוטי, הוא התחמק מאחריות. וכשהתקבלה לבסוף ההכרעה כחוק, לאחר חודשים של עיכובים וניסיונות טרפוד, סירב להכיר בה. מי שמסרב להכיר בנשיא בית המשפט העליון מערער רשות שלמה, פוגע ישירות בהפרדת הרשויות, גורם לשיתוק מכוון של מערכת המשפט ולנזק ממשי לאזרחים.
שר משפטים שמנהל קמפיינים במקום מערכת, ומעדיף מאבק פוליטי על פני אחריות ממלכתית, מוותר בפועל על תפקידו. לוין לא רק נכשל בניהול מערכת המשפט, הוא הפך אותה לזירת התנגשות, החליש את אמון הציבור ופגע ביסודות הדמוקרטיה שעליהם היה אמור להגן.
התרעות פיקוד העורף