מנהיגות נמדדת ביכולת לקבל החלטות קשות, בין השאר כדי להגן על קטינים, שהם הפגיעים ביותר בחברה. מה שאנו רואים ברחובות ירושלים ובני ברק הפוך לחלוטין. רבנים בכירים שיושבים בישיבות הרחק מהמכת"זיות לפיזור הפגנות, מהפרשים ומהכבישים הסואנים, ונותנים אור ירוק, ולעיתים גם הוראה מפורשת לנערים לצאת להפגנות.
הנערים אינם מגיעים להפגנה מתוך בחירה אידיאולוגית מגובשת. הם מגיעים כי כך הורו להם לעשות. הם מגיעים כי הם מורגלים לציות עיוור, שנחשב לערך עליון. הרבנים מנצלים את התמימות ואת רצונם של הנערים "להוכיח את עצמם", ושולחים אותם למשימה שגדולה על מידותיהם.
נכון יהיה שהרבנים עצמם יצאו לרחובות, וישאירו את הילדים בבית. אם המאבק על חוק הגיוס הוא בנפשם של הרבנים, ראוי שהם יעמדו מול המכת"זיות, יחסמו את הכבישים ויישאו בתוצאות המשפטיות של מעשיהם. לא ברור מדוע הם מתחבאים מאחורי גבם של צעירים שמרביתם עדיין קטינים.
מנהיג אמיתי ניחן ביושר אישי ובאומץ לב. הוא לעולם לא יעמיד נער במצב שמסכן אותו למען קידום מטרה פוליטית. נראה שבלהט המאבק על הפטור מגיוס כמה רבנים שכחו את תפקידם, לשמור על חייהם של הילדים שנתונים למרותם.
הכתובת הייתה על הקיר. אייזנטל ז"ל הוא קורבן של מערכת שאיבדה את המצפן המוסרי שלה. והגינוי חייב להיות מקיר לקיר כלפי אלו ששלחו את המפגינים. מנהיגות שאינה לוקחת אחריות על שלום ילדיה היא מנהיגות חלולה. הילדים ראויים למבוגרים שיגנו עליהם, ולא לכאלה שידחפו אותם למאבק.
התרעות פיקוד העורף