במשך עשורים התרגלנו לראות באיראן מפלצת חד-ממדית. המונח "איראן" הפך במערכת הביטחון ובשיח הציבורי בישראל למילה נרדפת לטילים בליסטיים, צנטריפוגות וגרורות טרור בדמות חיזבאללה וחמאס. אך המציאות הנוכחית משנה את התמונה מן הקצה אל הקצה, והאמת שנחשפת היא דרמטית: איראן בוערת מבפנים.
המהומות אינן מוגבלות עוד לרחובות טהראן או לקמפוסים של הסטודנטים; הן מתפשטות כאש בשדה קוצים לכל רחבי המדינה, מאיספהאן ועד תבריז, וכוללות את כל שכבות הציבור. המחיר דמים כבד ומזעזע - מאות הרוגים כבר נמנו בדיכוי האכזרי של המשטר, עדות חיה לכך שהאייתוללות נלחמים כעת על חייהם, ולא רק על האידיאולוגיה שלהם.
הדיווחים על הכנות אופרטיביות לאופציה צבאית אמריקאית ממשית הם כבר לא בגדר איום תיאורטי, אלא תוכנית עבודה שמרחפת מעל מתקני הגרעין ומרכזי השלטון. מדיניות "הלחץ המקסימלי" של טראמפ משלבת סנקציות חונקות עם איום צבאי אמין, המעניקה רוח גבית אדירה למפגינים.
הידיעה שהמעצמה החזקה בעולם מחזיקה את האצבע על ההדק, ובו בזמן מבדילה בבירור בין העם הכבוש לבין המשטר המדכא, יוצרת סדקים עמוקים במנגנוני הביטחון האיראניים. קצינים במשמרות המהפכה מבינים שביום הדין, כשתיפתח האש האמריקאית או כשהמשטר יפול מבפנים, לא תהיה להם חסינות מפני זעם ההמון או הדין הבינלאומי.
השותפות הישראלית עם העם האיראני, אם כן, אינה רק אינטרס פוליטי קר, אלא הזדמנות היסטורית נדירה. כשהמפגינים בערים השונות צועקים "לא לעזה, לא ללבנון, חיי למען איראן", הם שולחים מסר ברור לירושלים: הכסף שנגזל מהם כדי לממן את המלחמה נגדנו הוא אותו כסף שחסר להם ללחם, לתרופות ולעתיד ילדיהם. אנחנו והם נלחמים באותה מפלצת, והניצחון של העם האיראני הוא בהכרח הניצחון האסטרטגי של מדינת ישראל.
מה על ישראל לעשות מול המציאות המתהווה? עלינו לחדד את המסר ולפעול בחוכמה. המנהיגות הישראלית חייבת לבצע הפרדה כירורגית בין "המשטר" לבין "איראן". כשאנו מאיימים "להחריב את איראן" באופן כוללני, אנו דוחקים בשוגג את הליברלים לזרועות השמרנים בשל רגש פטריוטי. במקום זאת, עלינו למנף את הלחץ האמריקאי. בעוד טראמפ מניח את האקדח על השולחן, ישראל צריכה להושיט יד לעם האיראני - בסיוע טכנולוגי לעקיפת צנזורת האינטרנט ובתמיכה מורלית גלויה בכל פורום בינלאומי.
ההשלכות של היחלשות המשטר או נפילתו הן דרמטיות. איראן חופשית פירושה קריסה מיידית של "ציר הרשע". בלי הזרמת המיליארדים מטהראן, חיזבאללה בלבנון יהפוך לארגון מקומי נטול עוקץ והחמאס יאבד את פטרונו העיקרי. זהו "שינוי המשחק" האמיתי, הגדול והיציב הרבה יותר מכל תקיפה אווירית כזו או אחרת. זהו רגע האמת, והוא קרוב מתמיד.
התרעות פיקוד העורף