עזה, הנמל והנפט: האסטרטגיה האמיתית של טראמפ | יוני רייני

בימים אלה נשמעות פרשנויות רבות בנוגע להקמת ממשל טכנוקרטי ברצועת עזה, אך רובן מבוססות על ידיעות חלקיות בלבד. כהיסטוריון וכאזרח אמריקאי המזוהה עם המפלגה הרפובליקנית, אני מבקש להציע זווית ניתוח רחבה יותר, המתחקה אחר דפוסי הפעולה של הנשיא טראמפ, וזאת בניסיון לחזות את התוצאות האפשריות.

האינטרס האסטרטגי: נמלים, נפט וגאופוליטיקה:  הנשיא טרמפ  מייחס חשיבות ראשונה במעלה באשר לשליטת ארצות הברית בנמל הימי בעזה, בין היתר, על מנת להתחרות בנמל בחיפה המופעל בידי סין. זאת ועוד, טרמפ מעוניין להקים שלטון פרו אמריקאי באיראן כדי שתמכור את הנפט שלה לארה"ב ולא למתחרותיה: סין ורוסיה. הוא אף הכריז על תוכניתו לשלוט בגרינלנד על מנת למנוע מרוסיה להשתלט עליה ולכתר את ארה"ב מהחזית המזרחית. כך גם פלט שהיה מעוניין לצרף את קנדה הגובלת עם אלסקה לארצו. לחששותיו מפני צעדיה של רוסיה בסיס מוצק. עוד בתקופת ביידן ביטל פוטין נשיא רוסיה, את הסכם אלסקה מ-1867, ובעקבות זאת הכירה רוסיה באלסקה כטריטוריה רוסית. ראוי לזכור ששנה לפני הפלישה הרוסית לאוקראינה פרסם פוטין מאמר שבו הצהיר שאוקראינה הייתה שייכת לרוסיה מאז ומעולם.

האסטרטגיה של טראמפ – הדרך "הקלה" והדרך "הקשה":  על רקע הבחירות לקונגרס ולסנאט שיתקיימו עוד כשנה, טראמפ פועל להרגיע את הצד הבדלני במפלגה הרפובליקנית, תוך הצגת עצמו כמי שמנסה לפתור משברים בדרך "הקלה" (הדיפלומטית) ורק אם לא ייפתרו בדרך זו ינקוט את הדרך "הקשה".

דפוס ההתנהגות של טרמפ מאז ינואר 2025 היה עקבי מאוד. מאז שנבחר לנשיא ניסה להגיע להסדר בין חמאס לישראל בדרך "הקלה". בהסכם 21 הנקודות אפשר לצבא הישראלי להשתלט על 53% משטח הרצועה, בד בבד  כופף את הדרישות של חמאס. גישתו הדרך "הקלה" והדרך "הקשה" יושמה גם חודשיים לפני מבצע "עם כלביא". רק לאחר  כישלון המגעים הדיפלומטיים של ארה"ב עם איראן שאותם כינה הדרך "הקלה", נתן אור ירוק לפעולה ישראלית, ובהמשך גם אמריקאית, נגד שלטון האייתולות. הוא גם הורה ללכוד את נשיא ונצואלה ניקולס מדורו שהיה בעל ברית של יריבותיה של ארה"ב: רוסיה, סין ואיראן ושסיפק להן נפט, וכן מימן את טרור הסמים, לא לפני שהזהיר את מדורו.

חשוב לשים לב שכחלק מההסכם עם חמאס ניסה טרמפ להקים כוח בינלאומי בעזה באישורה של ישראל, מהלך שלא צלח. והנה, ניסיון דיפלומטי נוסף להקים ועדה טכנוקרטית בעזה המבוססת על הרש"פ. כזכור, לפני עשור שנים היה ניסיון להקים ממשל כזה ברש"פ אך לא צלח. למעשה, ברור לכול, שבממשל כזה תמיד יהיו הגורמים השונים פוליטיים בהחלטותיהם. מה גם, שידוע שהסדר זמני בסופו של דבר הופך להסדר קבוע וכך למעשה עלולה עזה לחזור לשליטת הרש"פ, מהלך שעלול לכתר את האוכלוסייה הישראלית בארצה. יתרה מזאת, רוב האוכלוסייה ברש"פ תומכת בתנועת החמאס מה שעלול לקבע את שליטת חמאס במרחק של קילומטרים ספורים מהיישובים הישראלים במרכז הארץ ובדרומה.

הממשל הטכנוקרטי בעזה – מהלך שכנראה נועד להיכשל: מראשית הקדנציה השנייה שלו נפגש טרמפ עם נתניהו בדיונים סגורים בממוצע אחת לחודשיים. מכאן סביר להניח שראש הממשלה הישראלי מודע לצעדיו האסטרטגיים של הנשיא הכרוכים ברווחים כלכליים.

בנוגע לעתיד הממשל הטכנוקרטי או לכל הסדר אחר שיוצע עקב הדרת חמאס, טראמפ ונתניהו רואים עין בעין את ההתפתחויות הצפויות שם. שכן, בהתבסס על כישלונם הטוטלי של הסדרים שונים עם הרש"פ בעשורים האחרונים ושאיפותיה של תנועת חמאס, ניתן להניח שהשניים אינם מאמינים בהצלחתו של ממשל זה לאורך זמן. בסופו של יום, מטעמים אסטרטגיים, גיאו-פוליטיים וכלכליים ימצא טראמפ שעת כושר להגשים את חזונו – השגת דריסת רגל אמריקאית ממשית בים התיכון.

ואכן, במקרה של כישלון בניהול עזה על ידי טכנוקרטים או כישלון בכל פעולה מוצעת אחרת שיתרחשו עד לפני בחירות האמצע לקונגרס ולסנאט, יוכל הנשיא לטעון לפני מתנגדיו בארה"ב ומחוצה לה כי מיצה את כל המהלכים הדיפלומטיים הדרושים, לפני שנתן אור ירוק לישראל לחדש את הלחימה בעזה וביעדים נוספים במזרח התיכון שמאיימים על האינטרסים של ארה"ב.