אבל כעת המצב התהפך. מי שמובילה את המערכה האיראנית החדשה היא ארצות הברית. וישראל היא שמעורבת הפעם עד צוואר. היא לא רק מעודכנת, היא בתוך קבלת ההחלטות. גורם אמריקאי בכיר הגדיר זאת השבוע: "נדמה שישראל יושבת יחד איתנו באותו חמ"ל". רבים מבעלי בריתה של אמריקה דחפו לכיוון אחד. בעלי ברית גדולים וחזקים: סעודיה, קטאר, בריטניה ומדינות אירופיות נוספות. ישראל דחפה לכיוון השני.
הפעם לא תבקש אמריקה להישאר בצד. אם איראן תירה על ישראל, טראמפ ישמח שישראל תצטרף למערכה. חלוקת המטרות והמשימות כבר נעשתה. הביצוע הוא רק עניין של זמן.
האדמו"ר נשאר לבד
נתניהו כהרגלו לא השיב אלא רק הקשיב. בינתיים הוא ממשיך כרגיל. בחירות בספטמבר. לפני החגים. לא הרבה זמן אחרי ביקור טראמפ, ואולי אם הבחירות יהיו בין ראש השנה ליום כיפור, או בין כיפור לסוכות, עוד יספיק ראש הממשלה לשאת את נאומו השנתי באו"ם דקה לפני פתיחת הקלפיות, ולא כראש ממשלה בסימן שאלה אם יהיו לפני.
בסביבת נתניהו אולי שכחו כי במאבק אחר האדמו"ר מגור כן הצליח: להציב לנתניהו אולטימטום על חוק הגיוס. אומנם היה זה אחרי דחיות ועיכובים, אבל בסופו של דבר הוא הצליח להוביל את כל המפלגות החרדיות, לרבות דגל התורה וש"ס, לפרישה מהקואליציה. זו אומנם הצלחה, אבל חלקית. למרות הפרישה, הממשלה לא נפלה. למרות המרד, מי שממשיכות להנשים אותה הן המפלגות החרדיות. בלעדיהן אין רוב.
במקביל, כאמור, נתניהו נערך לבחירות. בפעמים הקודמות דאג ראש הממשלה לשלושה שריונים ברשימת הליכוד, אבל התקשה למצוא את המועמדים המתאימים עד הרגע האחרון. זה לא מפריע לו לדרוש הפעם חמישה. בניגוד לדיווחים ולפרשנויות, לנתניהו יהיה רוב במרכז המפלגה כדי לשנות את החוקה. והמרוץ למציאת מועמדים כבר החל.
בחירתו של בני
הממשלה ההיא, הסביר, הוכחה כטעות. אי אפשר היה לזוז מילימטר בחוקים והחלטות הקשורים לצה"ל או לשיקולי ביטחון, ועל הטעות הזאת, אחרי שבעה באוקטובר, אסור לחזור. הזירות עדיין פתוחות, ולא ניתן, רק על בסיס הרצון העז, לסלק את נתניהו מהשלטון ולשעבד את צורכי הביטחון למפלגה ערבית שתתנגד לכל דבר.
האם זה אומר שגנץ יצטרף בכל מקרה לממשלת נתניהו הבאה? ממש לא. גנץ הבהיר שלא יספק לנתניהו את האצבע ה-61. כלומר, אם מחנה הימין יקבל 60 מנדטים ומטה, לא יצטרף לממשלה. גנץ לא היה ברור בנוגע למה שיקרה במצב שבו ישמש כלשון מאזניים, כלומר מצב שבו נתניהו לא מגיע ל-61 ואילו השמאל לא יכול להרכיב ממשלה ללא מפלגה ערבית. לא מדובר בתרחיש מופרך. הוא כבר קרה. וגנץ אכן שימש כלשון מאזניים.
בבחירות 2020 בחר גנץ להצטרף לנתניהו ולהקים איתו את הממשלה הפריטטית. בבחירות 2022 בחר להצטרף לשמאל להדחת נתניהו, והעדיף ממשלה הנשענת על רע"ם. אם על שניהם הוא אומר כעת שמדובר היה בטעות, מה יעשה בפעם הבאה? גנץ אומר שתהיה זו בחירה בין רע לגרוע. וההחלטה תתקבל רק בזמן אמת אם וכאשר. אבל הערכה מבוססת יותר גורסת שיעדיף את ממשלת השינוי. עם הערבים.
גולן ואיזנקוט כבר די ענו. הם ישבו עם הערבים. השאר יצטרכו להסביר איך יקימו ממשלה בלעדיהם. אבל גנץ עוד לא שם. המאבק שלו כעת הוא לא על דמותה של הממשלה הבאה, אלא על צליחת אחוז החסימה מלמעלה.
על מה השמחה?
אקוניס הוא לא הנציג של ישראל בלשכת ראש העיר, אלא בעיר כולה. כל יוזמה של העירייה החדשה להצר את צעדיהם של היהודים המקומיים, או נגד ישראל - תיתקל בהתנגדות ובמתקפה. מבחינת אקוניס, הסכנה הגדולה ביותר היא התעלמות מאירועים אנטישמיים או אנטי-ישראליים, שעשויה לסכן פיזית את היהודים והישראלים בניו יורק. אקוניס לא יוכל להתייצב לפגישה עם מי שלא מכיר בקיומה של מדינת ישראל, כלומר בקיומו שלו כמייצגה.
המצעד הישראלי השנתי בשדרה החמישית יצעד כרגיל. בשבוע שעבר התקיימה פגישה ראשונה בפדרציה היהודית של ניו יורק המארגנת את המצעד, הצועד כבר כמעט 60 שנה. כנראה שלראשונה יהיה זה ללא ראש העיר שיעמוד בראשו. ההערכה היא שממדאני, גם אם יוזמן, לא ייעתר להזמנה, אלא ייעדר מהמצעד. זה לא יפריע כהוא זה למצעד להמשיך לצעוד. על אפו ועל חמתו.
התרעות פיקוד העורף