איתם נתפסו גם כלי הנשק והציוד הצבאי. יש לקוות כי בתוך זמן קצר – לכל היותר עשר שנים – יושלם תיק החקירה, יוגשו נגדם כתבי אישום, והם יעמדו לדין. אני מקווה שייעצרו עד תום ההליכים, כי בשאלת מסוכנות – אין שאלה. הם מסוכנים מאוד.
כאן מתחיל תפקידם של הפרקליטות ושל בתי המשפט. כתב האישום צריך לכלול עשרות סעיפים - מהתחזות ושוד מזוין ועד לגניבת נשק וגניבת פריטים צבאיים. כל פריט – בסעיף אישום נפרד. על פי חוק העונשין, התחזות דינה עד 5 שנות מאסר, גניבת נשק – 10 שנים, שוד מזוין - 20 שנה. גניבה – על פי חומרתה, 3־14 שנות מאסר, וכשמדובר בגניבה של פריטים צבאיים מצה"ל - העונש על כל גניבה חייב להיות מרבי.
וכיוון שהתחזו, שדדו באיומי נשק - גנוב או מוברח - גנבו חולצות, מכנסיים, נעליים, קסדות, אפודים, כובעי גרב וכפפות – אפשר להגיע בקלות ל־100 שנות מאסר. אם הבדואים הללו ייצאו בזול, כמו איזה רונאל פישר, בכלום ושום דבר, כלומר בעונש סמלי ומגוחך – אוי ואבוי לנו.
אם ייענשו במאסר עולם בפועל – יהא זה צעד הרתעה חשוב ראשון. לא הצגת משילות כמו בכפר תראבין – אלא באכיפה וענישה שיהדהדו בפחוני הפזורה ובבתים הלא חוקיים בנגב לעוד הרבה שנים. אך כתבי פלילים ששוחחנו איתם השבוע הטילו ספק באפשרות שהפעם יוטל עונש דרקוני ומרתיע.
# # #
הציבור בישראל אדיש ברובו כשערבים הורגים ערבים. יש מידה רבה של אמת בטענות מנהיגי הציבור הערבי האומרים כי אם גל מעשי הרצח הזה היה מתחולל בקרב יהודים – הייתה התגובה חריפה הרבה יותר, ורוצחים רבים יותר היו נתפסים ומובאים לדין.
אין בדברים הללו כדי לפטור את החברה הערבית מאחריות לתופעות הרצחניות המשתלטות עליה. המשטרה אומנם לא מצליחה למנוע את רוב מעשי הרצח או לפענח אותם, אבל האלימות והרצחנות מאפיינות את הפושעים הערבים בארץ.
אל ינסה איש למכור לכם הסברים סוציולוגיים על עוני ואבטלה. החברה החרדית, להבדיל, ענייה יותר, אך אין בה כמעט מעשי אלימות ורצח, ולא בגלל הרתעה משטרתית. זה ענין תרבותי־חינוכי. התקשורת מוצפת בנתונים מזעזעים על מספר כלי הנשק הבלתי חוקיים המוחזקים בידי בדואים בנגב. ההערכות נעות בין עשרות אלפים למאות אלפים. כל מספר זוכה.
הברחות הנשק ממצרים ומירדן, ולאחרונה גם באמצעות רחפנים – הגיעו להיקפים של מאות כלי נשק מדי שבוע. רק חלקם הקטן מיורט ונתפס. הם נמכרים לעבריינים, למחבלים ביו"ש, או נאגרים במקומות מסתור בנגב ונשמרים לשעת כושר.
ייתכן שהנוכחות המשטרתית המרשימה אפשרה את פעולתם של גובי חברת החשמל, הביטוח הלאומי ורשויות המיסים בכפר, שלפני כן לא העזו להיכנס בתחומיו. ייתכן שעכשיו רוב צרכני החשמל בכפר ישלמו עבורו, ולא רק שליש מהם, ואולי יפחתו הונאות הביטוח הלאומי.
ייתכן כי בגזרה הצרה הזו הביא המבצע להגברת ההרתעה של הרשויות. אך לצערי לא שמעתי כי כל בעל רכב יוקרה נדרש להסביר לרשויות המס איך הוא רשום כמובטל ומחזיק ג'יפ מרצדס, ועד שיסביר – הרכב יוחרם, והוא יישב בכלא.
המאפיה האיטלקית בארה"ב הוכרעה באמצעות כלים כלכליים - מאבק בהון השחור. אל קאפונה נידון ל־11 שנות מאסר בכלא לא בעוון מעשי הרצח הרבים שהיה אחראי להם, אלא בגלל העלמות מס. אבל מערכת האכיפה שלנו - המשטרה, הפרקליטות וגם בתי המשפט - אינה אוחזת את השור בקרניו.
אם מזוודה ובה למעלה מ־100 אלף במזומן, שהועברה מיד ליד בין אלון חסן ורונאל פישר ותועדה לפרטיה במצלמות, לא שלחה את פישר לשנים רבות בכלא – זו עדות לפשיטת הרגל המוחלטת ולחולשתן המזעזעת של זרועות האכיפה שלנו - ולא רק כלפי הבדואים או ארגוני הפשע היהודיים והערביים.
# # #
השוד המזוין בחברון חייב להיות פעמון אזעקה. תארו לעצמכם חוליות חמושות של בדואים במדים וכלי נשק צה"ליים מצטרפות מהעורף לנוח'בות ולגלי המרצחים ב־7 באוקטובר.
ציירו בדמיונכם שבתוך הכאוס המוחלט של מחבלים ואזרחים חמושים באקדחים, וצוותים ראשונים של כוחות צה"ל שהוקפצו מבסיסיהם או מחופשתם, בלא תיאום, פיקוד או שליטה מרכזיים יעילים - כי הפיקוד והמטכ"ל איבדו שליטה באותן שעות – שבתוך מהומת הזוועה הזו יש גם עשרות או מאות בדואים חמושים פועלים בעורף. לא ניתן היה להבדיל בין אויב לאוהב. בין עמית לטורף. קרבות דו־צדדיים היו מתחוללים בגלל זיהוי שגוי ובלתי אפשרי כמעט.
אמת נכון, בדהריה פעלו בדואים מחופשים לחיילי צה"ל "במישור הפלילי בלבד", אך מה ימנע מאויבי ישראל לגייס עשרות או מאות, מטעמים דתיים, אידיאולוגיים, או תמורת בצע כסף – כדי שיפעלו בשעת מלחמה נגד המדינה, אזרחיה וצבאה? רוב רובם של הבדואים בנגב שומרי חוק, אזרחים שאינם מעורבים בפשיעה.
אבל בשומר החומות כבר ראינו כי די בכמה מאות, בתוך מאות האלפים, כדי להצית את המדינה. ואם בשומר החומות או ב־7 באוקטובר הבאים הם יפעלו במודל השודדים בדהריה - תעמוד ישראל בפני אתגר קשה מאוד, שיעלה במחיר דמים כבד. והרי הבטיחו לנו כי הופקו לקחי 7 באוקטובר. צריך לטפל ביכולות ובפוטנציאל, ולא רק כשיודעים על כוונות ביצוע.
# # #
אם השב"כ לא ישותף במאבק הזה, אם נמשיך להתייחס לנשק גנוב או מוברח רק כאל ברזל המיועד למסחר עבריינים ותו לא, ולא כאל נשק העלול להיות מופנה כלפי המדינה ואזרחיה – צפוי אסון.
# # #
בדיחה ישנה מספרת כי לפני 70 שנה, כשרכבת ישראל חנכה את הקו לבאר שבע, טייל מאן דהוא על המסילה כשמאחוריו הגיעה רכבת משא עמוסה. נהג הקטר צפר וצפר, אבל הוא התעלם. נהג הקטר ניסה לבלום, אך לבסוף פגעה בו הרכבת ושברה את כל עצמותיו.
לאחר החלמה ארוכה שב לביתו. בני משפחתו וחבריו ערכו מסיבת הודיה, והרעיפו עליו מתנות, ובהן – פלא הטכנולוגיה החדיש: קומקום שורק. למחרת שבה אשתו הביתה ומצאה אותו מרסק את המתנה במכות פטיש. מה אתה עושה? צעקה, והוא ענה: חייבים להרוג אותם כשהם עוד קטנים.
התרעות פיקוד העורף