הציר השמרני-מתון - סעודיה, איחוד האמירויות, ירדן ומצרים – מנסה לאזן את השפעת הציר הטורקי-קטארי דרך כוח כלכלי. אלה מדינות התומכות במתינות ומתנגדות לאסלאמיזם הרדיקלי. עם זאת, ההיסטוריה מלמדת שסעודיה נכשלה שוב ושוב בניסיונותיה לעצור את ההשפעה הקטארית-טורקית בעיראק, בלבנון ובתימן.
מצרים: הענק המוחלש
מצרים, שהייתה במשך עשורים המדינה הערבית המרכזית, מוצאת עצמה בשוליים. היא שומרת על הסכם השלום עם ישראל (מקור לסיוע אמריקאי של מיליארדי דולרים), אך חולשה כלכלית, תלות בסעודיה ובאמירויות ומדיניות חוץ ריאקטיבית הופכות אותה לשחקן משני. בסודן, באפריקה ובסוריה - מצרים מגיבה באיחור ונסחפת עם הזרם.
ישראל עומדת בפני אתגר אסטרטגי חריף - עליה למצוא איזון בין שמירה על עליונות צבאית לבין הימנעות מערעור הסטטוס קוו באופן שמרחיק גם את בעלי הברית הפוטנציאליים. המשך פעולות תוקפניות בסוריה, בלבנון ובמקומות אחרים עלול לבסס נרטיב של "ישראל כמערערת סדר" - ובכך לדחוף את המתונים הסוניים לזרועות הטורקים והקטארים.
בעידן טראמפ, שבו ערכים דמוקרטיים אינם יתרון וארצות הברית מחפשת יציבות דרך "עסקאות" עם מנהיגים חזקים, ישראל עלולה למצוא עצמה מבודדת - לא למרות הצלחותיה הצבאיות, אלא בגללן.
התרעות פיקוד העורף