לא ברור למה באגף הליברלי־דמוקרטי יש חששות מפני תוצאות הבחירות. הבעיה היחידה היא חשש לזיוף. כל תוצאה שהיא לא ימין על מלא תהווה מכת מוות אידיאולוגית, ערכית ואישית למחנה המתנחלים המושחתים ותומכי מדינת הלכה. שלא לדבר על פתיחת חקירות פליליות כמעט לכל המעורבים בתפקוד כל זרועות הממשלה וגרורותיה.
הבעיה בבחירת בנט היא שגם אם ירכיב ממשלה, לא יהיה בה שום שינוי של ממש. הנכון הוא שיוסר גבנון השחיתות, אפס בתפקוד ומופעי הליצנים שקרקסו את הדמוקרטיה. הנכון הוא שאנחת רווחה רועמת תישמע אז מקצה הארץ ועד קצה. אבל בנושאי הליבה, חוץ וביטחון, מאומה לא ישתנה. לסמוך על ממשלת בנט שתגיע להסדרים שירגיעו את החיכוכים בעזה, בסוריה, בלבנון, בגדה, באיראן ובישראל גופא, זה כמו לסמוך על ממשלת ימין על מלא שתשים קץ לשחיתות.
הדרך היחידה למזער את הנזק של ממשלת בנט ולהבטיח שינוי של ממש היא חבירה למגזר הערבי. אני ער (למחצה) למגעים בין ההנהגות של חד"ש־תע"ל ורע"ם, כולל בל"ד, להרים קמפיין אגרסיבי סוחף של כל המגזר. אם הערבים ינהרו לקלפיות כמעט כאיש אחד, הם עשויים לקושש 13־14 מנדטים (מספר סביר) ולעלות למגרש כשחקן משמעותי.
קרב פנים־יהודי
עכשיו רגע התעשתות: הפנטוז הזה הוא במסגרת חלוקת עור דוב שלא ניצוד ובתקווה להפצעת הבנה שעדיין לא קיימת בציבור, ואסביר: בקצה החד של כל ממשל יש שיקולי חיים ומוות שאמורים לגבור כמעט על כל שיקול שאיננו איום קיומי. בטח לא אמתלה מפלגתית, קואליציוניות או אישית.
השיקולים האלה היו אמורים לגבור על שיקולי המשך מלחמת הנקם אחרי החרבת השלב הראשון בעזה, אחרי עשרות אלפי הרוגים וכ־20 אלף ילדים. בהשראת הגזענות האנטי־ערבית־אסלאמית המשכנו במלחמה הארורה, כך עד היום. יש סנטימנט אנטי־ערבי מובנה בדנ"א הישראלי, והוא בנוי על מניפולציה של הפחדות.
כל זה כמובן פנטוז, אבל הפוטנציאל שחבוי בו אמור לאפשר לבנט ושות' לפגוש במציאות: אין ערבים – אין ממשלה יציבה. יש ערבים – יש אפשרויות לניהול מדיניות פנים וחוץ שפויה ולממשלה שתפעל לניהול אמיתי של ביטחון ישראל. כולל הסוגיה הפלסטינית, שמאז התקבלותה למשפחת העמים היא בעצם הסוגיה הישראלית. לא חו"ח מדינה פלסטינית והורדת התנחלויות כבר מחר, אלא הסדרה של שקט של סתם יום של חול, ושת"פ ביטחוני כפי שהוסכם באוסלו וטורפד על ידי המתנחלים באמצעות פברוק אווירת חירום גזענית ומלחמות שווא. שנים אומר לנו כל העולם הערבי ובעצם העולם כולו ללכת על הסדר עם הפלסטינים, ותמיד מגיח מרבצו איזה מצב חירום שלא מאפשר התקדמות.
מזווית מסוימת, מלחמת הבחירות תהיה קרב פנים־יהודי בין עלבון ישן לעלבון חדש. הישן הוא תחזוקת אפליה חוצת דורות של דיכוי והתנשאות אשכנזית על עדות המזרח. העלבון החדש הוא של המחנה הליברלי־דמוקרטי. איך, איך, איך, איך, הצליחה חבורה של אפסים, ליצנים ונוכלים לדפוק בגדול את החלק הנאור, המתוחכם והיצרני.
התרעות פיקוד העורף