אבל זה אינו הסיפור כולו. לצד מערכת משפט שדורשת רפורמות, קיימות בעיות נוספות. אחת מהן היא שאנחנו חיים בעידן פופוליסטי ורועש, שלא זכור כמוהו בכל שנות המדינה. הפופוליזם הוא אחת התוצאות של התעצמות תקשורת ההמונים, שהתרחבה והסתעפה במובנים רבים בעשור האחרון.
מצד אחד, זה טוב – הכוח כבר אינו נמצא בידי כלי תקשורת מעטים כפי שהיה בעבר. מצד שני, פיזור הכוח התקשורתי פרץ את התחום לאין־ספור מניפולציות שמתרחשות כל הזמן, ומי שצועק הכי חזק מקבל את תשומת הלב. התוצאה היא שכמעט בכל נושא ציבורי נוצר ויכוח קוטבי ורב־עוצמה, והציבור נאלץ לבחור בין שני נרטיבים קיצוניים ומנוגדים, שאף אחד מהם אינו משקף את המציאות כפי שהיא באמת.
אם נחזור לדוגמה של פישר, הציבור לכאורה צריך לבחור אם לחשוב שפישר נמלט מגזר דין גרוע בהרבה כי מערכת המשפט מושחתת ודורסנית, או לחשוב שמערכת המשפט היא הדבר היחיד שעוד איכשהו מגן עלינו מפני דיקטטורה קיצונית. אבל האם ייתכן שיש אופציה שלישית?
עד כמה קשה להאמין שחוסר מקצועיות מאפיין לא אחד, אלא כמה ממשרתי הציבור בעידן המודרני? לא כל כך קשה. אבל כאמור – אנחנו חיים בעידן שבו פוליטיקאים מאשימים שופטים שהם מתנהגים כאילו הם לעולם אינם טועים, אבל הם עצמם מתנהלים כמי שלעולם אינם טועים.
כך גם סעדה – לא התבלבל או נכלם מהדברים הקשים שנאמרו עליו בגזר הדין של פישר, אלא רק "נדהם", נזף במערכת המשפט והבטיח "לתקן". שאלוהים ישמור עלינו מ"מתקנים" כאלה.
סרבנות היא סרבנות
לגמרי לגיטימי לדון בעמימותה של העבירה, אבל הקואליציה אפילו לא מנסה לעשות דברים בצורה מידתית או הגיונית. היא מציעה לנסח מחדש את מהות ניגודי העניינים בהגדרת המרמה, ולהבהיר שפעילות ציבורית לא תשרת אינטרס אישי. אבל זה בדיוק מה שהיא עצמה עושה עם הצעת החוק החדשה – היא נכתבה למען ראש הממשלה על ידי שותפיו הפוליטיים – זהו בדיוק ניגוד עניינים ציבורי.
בקיצור, אם לא הבנו עד עכשיו – אז מתברר שוב שגסות וכוחנות לא באמת מתקנות שום דבר, אלא יוצרות בעיות חדשות שעלולות להיות יותר חמורות מאלה שהן באו לתקן.
רוצים ימין אחר
הרי אחרי 7 באוקטובר מרבית הישראלים, גם במרכז, מזדהים עם מדיניות ימין. אבל הם מותשים ממה שקורה ולא מבינים – למה הבחירה בימין הפכה לבחירה באנרכיה?
הוא אמר השבוע משהו שאולי נועד לסגור פינה פוליטית, אבל יושב על סנטימנט רחב ואמיתי. מאות אלפי ישראלים שמזדהים עם הימין קצו בטירוף. לא מספק אותם להאשים בכל פעם מישהו אחר, הם פשוט רוצים את השפיות שלהם בחזרה. האם גנץ יהיה זה שיזכה באמונם? לא בטוח.
הוא לא הצליח להוכיח מספיק מנהיגות פרט לנכונות שלו להיכנס מתחת לאלונקה בעיתות חירום. ועדיין – הרצון העז הזה בשפיות, בסיום האנרכיה, בקץ החרמות והשנאה – הוא אמיתי, והוא עצום.
התרעות פיקוד העורף