פעם, לא לפני הרבה שנים, היו טייפים של קסטות. קופסת פלסטיק, רצוי כמה שיותר גדולה, מלאת נוריות וכפתורים, שאליה היית מכניס קלטת או שתיים ושולט במרחב המוזיקלי שלך או של הסובבים אותך. אחת הפונקציות בטייפים הללו הייתה האפשרות להריץ אחורה וקדימה כדי לשמוע בדיוק את מה שאתה רוצה ושוב.
עכשיו בואו נדבר על המוזיקה שמגיעה אלינו מטהרן, שם מספר ההרוגים מרקיע שחקים ואין אינטרנט ברחבי האומה בת 90 מיליון האזרחים. אומה שעדיין ממשיכה לחמש את חיזבאללה בצפון, לאמן טרוריסטים בשטחה, לעודד את החות'ים בתימן, ובימים האחרונים מגייסת מיליציות עיראקיות שיבואו לסייע לה בדיכוי ההפגנות שאין צודקות מהן. עכשיו תלחצו לרגע סטופ בטייפ ותעבירו קדימה, מה שמכונה Fast forward, ותמשיכו להאזין. מה אתם רוצים לשמוע?
האם זו תהיה אותה מנגינה של מו"מ על הסכם גרעין מחודש בפעם המי יודע כמה, שכולם יכולים להעריך כיצד יסתיים? האם יהיו אלו אותם אייתוללות שימשיכו לשלוט במדינה היפה והעשירה הזאת? והאם שוב מילות השיר יהיו צנטריפוגות לפזמון הטילים הבליסטיים? את הטייפ הזה שמחברים לחשמל בטהרן שומעים גם בירושלים. השירים הללו אומנם בפרסית, אבל הם מובנים גם בבייג'ינג ובאנקרה.
לכן, גבירותיי ורבותיי, זהו הרגע לשנות את הלחן, להריץ את המוזיקה מעט קדימה ולהשפיע על מילות השיר. איראן היא מדינה בעייתית, לאזרחי ולשכנותיה, לעולם ולכולם. אם ההפגנות הללו יסתיימו בהסכם דומה למה שראינו בעבר, היא תישאר כזאת.
וכשמרבית המרואיינים אומרים שצריך להתבטא בזהירות ולא לעשות כלום כי הדברים יקרו מעצמם - כך בדיוק מתפתחת קונספציה המשולה לזו שמניחה כי האויב שלך מורתע או שמישהו אחר יעשה עבורך את העבודה. ההפך הוא הנכון במקרה הזה, וחלון ההזדמנויות לטפל בו הוא כמעט מושלם. חייבים לעצור את הטייפ, להריץ קדימה ולהאזין.
איראן היא הסמל והמפתח לסדר עולמי חדש. מה שיקרה בה הוא ההסבר הכי טוב לטורקיה, רוסיה וסין. המהלך שאנו רואים בשבועות האחרונים איננו ספונטני לדעתי, והתחיל הרבה לפני הקיץ האחרון. איני מגלה פה פרט מידע שידוע רק לי, אלא מביט על המציאות ומסרב לקבל את הדעה שעלינו לשבת בחיבוק ידיים, בדממה מוחלטת - ולהמתין שמשהו יקרה או שמישהו אחר יעשה את העבודה.
התוצאה האיראנית תשפיע על מחירי הדלק בעולם, תעצור את מרוץ החימוש שנמצא בתאוצה משמעותית, תערער את ציר הרשע ותהפוך את העולם למתקדם יותר. עולם המבדיל בין אלו שלא מעוניינים במלחמות לבין אלו ששוקדים עליהן וחיים למענן. אלו המוכנים להשקיע כדי שהוא יהיה בטוח יותר, ואלו שמאיימים בכל בוקר בהשמדת מישהו כדרך חיים.
הגאולה האיראנית תהיה קו פרשת המים בין האזרחים לשלטונות, אלו המשלמים מיסים ורוצים חופש, לבין אלו הלוקחים מהם ומצרים את צעדיהם. כי בסופו של דבר, קהל של אנשים בכל מקום בעולם הוא בעל פוטנציאל דמוקרטי, ממומש או חבוי. כל אחד רוצה חופש כך או אחרת, מעוניין במערכת יחסים דו-כיוונית עם נבחריו, בין שנבחרו ובין ששולטים מתוקף אחר לגמרי.
את זה אי אפשר לעשות עם שליחים מיוחדים כאשר למולם כוהני דת קיצוניים. הטורבנים האלו חייבים לפנות את הבמה הבינלאומית, ההופעה הזו היא חיינו, והקהל הזה הוא אנחנו. מי שמאמין עדיין בחיבוק ידיים, שיחשוב מחדש על שמחת תורה 2023.
להריץ קדימה
אנחנו חיים בעולם שבו ידיעת הזהב לא תגיע, העמימות המבצעית נשמרת כמו שצריך, וטוב שאיננו יודעים על מה מדובר בחדרים הסגורים. אבל זה לא צריך למנוע מאיתנו לחשוב, לחבר את כל הנקודות, הציוצים והמהלכים, לתת קרדיט, ולצאת מתוך נקודת הנחה כי אם המציאות הינה שאיראן היא אחד המפתחות לסדר עולמי טוב והמשטר בה הוא המכשול העיקרי - אזי החלפתו היא מטרה אסטרטגית שהוצבה על שולחנות מקבלי ההחלטות משני צידי האוקיינוס האטלנטי כבר מזמן.
בכלל כדאי לצאת מנקודת הנחה כי אף שלא ניתן לצפות הכל, יש הרבה מאוד מתוכנן במה שאנחנו רואים. מיציאת אנשים לרחובות, דרך עימותים קשים עם השלטונות והעברת מסרים ותקשורת לעולם החופשי, ועד להתערבות חיצונית של מישהו שמתיימר להנהיג את העולם החופשי. ותתפלאו, זה מזמן לא האו"ם, מעולם לא היה. בייג'ינג והאיחוד האירופי עוד מתאוששים מערב השנה החדשה בנמנום אופייני. האירוע הזה מתוכנן מזמן, ומטרתו היא סדר עולמי חדש וטוב יותר.
גם נקודת ההתערבות מתוכננת. יש שלבים למאבק וצער עמוק על ההרוגים הרבים שביניהם. כי אין תקיפה שתאחד כרגע אחרי שנטבחו כל כך הרבה מפגינים ברחובות הערים האיראניות.
אף אחד לא יזיל דמעה על בסיס משמרות המהפכה שעולה בלהבות או על שערי בתי הכלא הפוליטיים הנפתחים בהפתעה. איש לא יצטער אם מגורי חברי הפרלמנט ייפרצו, ומספיק קומץ מהם שייראה בורח החוצה.
איש לא ייצא לחפש אחרי כוהני דת שייעלמו או בתי משפט שינותק מהם החשמל. וכל העולם יצפה בצער רב מלווייני ריגול מערביים החגים בשמי איראן בטקסי ההוצאות להורג, בתקווה שלא יקרו.
זה הזמן לדבר באומץ ולא להתחבא, בוודאי שלא העם היהודי היושב בציון, שהאיראנים חוו את נחת זרועו. זה גם לא הזמן לומר כי מדובר בעניין פנימי, אלא בהזדמנות אזורית לעתיד מדינת ישראל כמו לעולם כולו, בתזמון שבו התיאום הישראלי-אמריקאי בשיאו. שאר העולם עסוק בסכסוכיו או ישן על האף, ומי שלא - ממתין לראות מה יקרה וגם מה לא. אלו יסמנו את גבולות הגזרה לסינים ולרוסים, לסעודים ולטורקים.
אם רוצים לנצח, צריך להעז. את זה לא אני המצאתי, ומספיק לצפות בחברי הכנסת מהליכוד רוקדים מול מצלמה בשיר שמוקדש לליכודיאדה. אפשר להעריך ואפשר לגחך, יש מי שצוחק ויש שמבין שהצחוקים הם עלינו.
אבל מול האירוע הזה עומדים חמישה-שישה אנשים מהאופוזיציה שטוענים לכתר, מקשקשי דעת על אסטרטגיה גושית, בינתיים לא מצליחים לייצר מופע משותף, ושומרים את הקלפים קרוב לחזה של מנהל הקמפיין שלהם. רק שאיש לא סיפר להם שלא הם מנהלים את הטורניר המתקרב.
המונח "ליכודיאדה" משול לעולם הספורט, מעין טורניר או תחרות. אף שלפי מפת השריונים, חלקם הגדול של הח"כים והח"כיות מהליכוד יצפה בפודיום מערוץ הספורט ולא מערוץ הכנסת, הם גילו תעוזה והתייצבו זה לצד זה על מסך מפוצל, שרים ורוקדים למען בוחריהם.
זה מעיד קודם כל על רצון לנצח, על מוכנות להעז, לא להתבדל ובוודאי שלא להישאר מאחור, לעלות על המגרש ולתת הכל כחלק מנבחרת אולימפית ישראלית.
את איראן לא תנצח הליכודיאדה, ואת הפריימריז בליכוד לא יקבעו שירים במסך מפוצל, אלא רעב ותעוזה שישמרו עתיד לאלו שהצליחו, וייתנו תקווה לאלו המנסים. איחוד כוחות ותזמורת מתואמת, לצד נחישות ורצון להכניע, עשויים להיות משותפים לשניהם. ולא אמרנו מילה על פוליטיקה.
ועם כל הכבוד לליכודיאדה, הימים הקרובים יהיו קריטיים לאיראן ולעולם כולו. אנחנו נמצאים באירוע גדול ומתוכנן, בחלון הזדמנויות כמעט היסטורי לשינוי סדר עולמי מתבקש, המובל בידי מנהיג העולם החזק ואחד מנוסה לצידו. שניים המעוניינים להשאיר משהו טוב יותר אחריהם.
לא נוכל לדעת אלא רק להעריך, אבל אסור לנו לשבת בחיבוק ידיים ולתת לעתידנו להתנהל מעצמו, להתנהג כמו במסך מפוצל ואילם. ברגעים היסטוריים צריך לעשות היסטוריה, לעצור את הטייפ, ללחוץ על Fast forward - ולשנות את המנגינה.
התרעות פיקוד העורף