מתעקש הילד וממשיך לשאול: "אבא, למה כל המשפחה שלנו מתגייסת לזמן ארוך לצבא, וכל כך הרבה אנשים מסרבים לשרת ולהקל עליהם?". עונה האב: "לא יודע". שואל הילד לבסוף: "אבא, אכפת לך שאני שואל אותך כל כך הרבה שאלות?". עונה לו האב: "לא, בני, המשך לשאול, אחרת איך תבין משהו?".
והיכן הממשלה? טוב ששאלתם. ראש ממשלה נאשם בפלילים מנהל נבחרת של פירומנים המציתים בעירות בכל תחומי אחריותם, מעוררים מדנים, שמים ללעג ולקלס כללי התנהגות בסיסיים ומתחרים ביניהם על מקומם במקפצה. יעלו ויבואו גם חברי הכנסת ולשון הביבים שסיגלו לעצמם כלפי חבריהם ויריביהם; שרים וראשי ועדות הלועגים לרשויות החוק ולשלטון החוק וקוראים שלא לציית להם; שר המגייס תנינים לסייע לו בענייני משרדו; ועוד ועוד. מולם עומד עם ישראל כמו אותה הילדה הקטנה בשמלה אדומה ושתי צמות ושואל: למה? למה זה מגיע לנו? וכל הגדולים וכל החכמים עומדים חיוורי פנים ולא מוצאים תשובה.
לעיתים, כשילד מצביע על דברים שאינם מסתדרים לו עם השכל הישר וצועק שהמלך עירום, אומרים לו המבוגרים מסביב: שתוק ילד, אתה עוד קטן. כשתגדל, תבין. אנחנו כבר לא קטנים ואנחנו עדיין לא מבינים, ובצדק לא מבינים. כי אנו עדים לתופעות שהן לא רק בבחינת היפוך העולם ההגיוני וההוגן, אלא גם מוסיפות חטא על פשע בניסיונן להצדיק את עצמן, או במילים אחרות - לנרמל את הטרלול.
העם הוא הריבון
דרישה זו צריכה להתבטא בראש ובראשונה בבחינת הרכבן של רשימות המועמדים ובהחלטה שלא להצביע לרשימות הכוללות מועמדים שנוהגים בחוסר כבוד, בחוסר יושר ובחוסר התחשבות. הבחינה השנייה שלנו ביחס לרשימה המתמודדת צריכה להתמקד בשאלה אם הציגה תוכניות מעשיות העוסקות בבעיות המעיקות על הציבור: מוּגנוּת וביטחון אישי בכל אזור ובכל מגזר (גם במגזר הביתי, בתוך המשפחה), יוקר המחיה וצעדים קונקרטיים לפתרונו (במקום הבטחות חלולות העטופות בסיסמאות יפות), וכך הלאה לגבי כל בעיה ובעיה.
האזרח הישראלי אינו צריך לשבת כצופה מן הצד לגבי הנעשה במדינתו ובעיקר לא לגבי מה שייעשה בה. הוא הרי הקורבן העיקרי של מחדלי הממשלה והפוליטיקאים, והדברים נוגעים בו ישירות. אבל מעל לכול, העם הוא הריבון - ולכן הוא האחראי בסופו של דבר, בבחירותיו, לתופעת נרמול הטרלול. אם יניח לאותם הבריונים בפוליטיקה, בכלכלה ובחברה להמשיך להשתולל בחוסר אחריות ובזלזול מופגן בטובתו וברווחתו, הוא יוכל להאשים רק את עצמו בצרותיו ובצרות המדינה.
הביטו בעיניים של ילדיכם ונכדיכם, ובילדה הקטנה בשמלה האדומה ושתי הצמות, ושאלו את עצמכם אם יש לכם תשובה לשאלתם "למה?". האם זו באמת המדינה שאתם רוצים להשאיר להם?
התרעות פיקוד העורף