נכון, יש שמניחים שסילוקה של איראן יחליש את ציר ההתנגדות לישראל במידה כזאת שתוכל לעשות מה שהיא רוצה גם ביחסיה עם השכנים הפלסטינים. אפשר להשמיע גם טענה הפוכה: אם איראן המסוכנת תסתלק מן המשוואה, ייגמרו לישראל תירוצי האיום הקיומי, והיא תידרש לתת דין וחשבון יותר בהיר על כוונותיה ביחס להסדר עתידי עם השכנים הפלסטינים.
ענייני סיפוח
אמריקה היא מעצמה שבימיה הגדולים התפשטה כל הזמן, בדרכים שונות. היא רכשה את לואיזיאנה מהצרפתים. את אלסקה מהרוסים. היא כבשה שטחים נרחבים בדרום-מערב ארצות הברית, ובמערב ארצות הברית מידי המקסיקנים. גם לאירוע ההוא צריך לחזור. בשיאו של הכיבוש האמריקאי, מקסיקו סיטי הייתה בשליטה של כוחות כיבוש. תיאורטית, היה אפשר לספח את כל מקסיקו, אבל האמריקאים לא רצו בזה.
האמריקאים מעדיפים בדרך כלל שטח גדול מאוד וריק עד כמה שאפשר מאדם. זה הופך את גרינלנד, על 50 אלף תושביה, וגודלה העצום (כרבע מגודלה הנוכחי של כלל ארצות הברית) לעסקת נדל"ן הרבה יותר מפתה מרצועת עזה.
המקסיקאים ראו ברעיון הזה הכרזת מלחמה. כך נוצרה הזדמנות. אם מלחמה - אז מלחמה. היא ארכה כשנתיים, ובסופה האמריקאים שילמו פחות מ-20 מיליון דולר על השטחים שהזכרנו. ולא רק הם. תוסיפו את רוב קולורדו, יוטה, חלק מאוקלהומה וויומינג. עסקת נדל"ן מוצלחת בהחלט שהיו לה כמה חסרונות. הראשון - היא עלתה בחיי אדם. לא רכישה, אלא רכישה לאחר מלחמה. השני - היא החריפה את המאבק בעד ונגד העבדות. ב-1848 אמריקה התרחבה מאוד. קצת יותר מעשור לאחר מכן נקלעה למלחמת אזרחים עקובה מדם.
אם לטראמפ יהיה מספיק זמן, או תהיה לו מספיק נחישות, ואם לא לטראמפ אז ליורשו, אם יהיה דומה לו בשאיפות, יש סיכוי לא מבוטל שגרינלנד תהפוך לשטח בשליטה אמריקאית. מה שנשמע כמו בדיחה בקדנציה הראשונה, נראה כמו תוכנית בקדנציה השנייה.
בדרך למהפכה
היסטוריונים יודעים לזהות בדיעבד את הסימנים המוקדמים למהפכות גדולות. מילת המפתח: בדיעבד. היסטוריונים אומרים: "היו סימנים". בדיעבד. היסטוריונים כותבים: "הכתובת הייתה על הקיר". ובאמת, אחרי המהפכה, אפשר לראות את הכתובת שעל הקיר. לפני המהפכה, קצת יותר קשה. אולי משום שיש הרבה קירות, הרבה כתובות, נכתבות, נמחקות, מתחלפות. גם הכתובת המבשרת על סופו של המשטר האיראני כבר נכתבה על קירות. ויום אחד - אולי השבוע - אולי השנה - אולי בעוד 20 שנה - מי יודע מתי - הכתובת תתברר כ"הכתובת שעל הקיר", בה"א הידיעה. לא סתם עוד כתובת - אלא ה-כתובת.
יש סימנים מקדימים למהפכות: משבר חברתי, פוליטי, כלכלי. תסיסה נגד המשטר. מצוקה של האזרחים. חוסר לגיטימציה של השלטון. ובמילים אחרות: במדינות רגועות, שבעות ונינוחות בדרך כלל אין מהפכות. בכל שאר המדינות, מהפכות הן בהחלט אפשרות. זה אומר די הרבה מדינות. גם איראן היא אחת מהן.
חוכמה קטנה לומר דווקא השבוע שכן. ברור שזה שבוע שבו נדמה שזה עלול לקרות, ולכן גם שבוע שכדאי להמר בו שזה יקרה. כדאי - כי יחסית לשבועות אחרים, סיכויי ההצלחה גדולים יותר. אם כבר, מעניינים השבוע דווקא מי שאומרים שלא, המשטר לא ייפול. אלה לוקחים סיכון גדול יותר. ואם הם מנומקים, לאלה כדאי להקשיב.
כאשר שלטון של מדינה כמו איראן נופל, המצב יכול להשתפר, או להידרדר. כדאי לזכור את זה. הוא גם יכול קודם להשתפר ואחר כך להידרדר, או קודם להידרדר ואחר כך להשתפר. הוא גם יכול להישאר במצב לא יציב לזמן רב מאוד - מה שלא נוסך ביטחון באף אחד, לא בתוך המדינה ולא בקרב שכניה.
בעניין הסיוע
נדבר על הזמנים שהשתנו. יש שינוי באמריקה, שלפחות על פי הרוחות שנושבות בה כרגע נראית פחות ופחות נכונה לשאת על כתפיה מעמסה כלכלית שנוגעת להגנה של מדינות אחרות. נתניהו מזהה את הסנטימנט הזה ומבין שצריך להגיב לו. הוא מזהה שאחד הטיעונים הכי מושמעים נגד ישראל במרחב הפוליטי האמריקאי הוא טיעון בנוסח "למה אנחנו משלמים על זה". זה טיעון שיש לו תוקף רב יותר לנוכח העובדה שישראל היא מדינה עם כלכלה יציבה ומשגשגת. מדינה עם צבא חזק, כפי שהציבור מזהה (ראו גרף).
זה טיעון שיש לו תוקף רב יותר לנוכח העובדה שהמלחמה הקרה נגמרה מזמן, וקצת קשה יותר להסביר מדוע ישראל נדרשת לארצות הברית כ"נושאת מטוסים" יבשתית במזרח התיכון. לטיעון הזה נתניהו משיב כאשר הוא קובע: עוד מעט לא תצטרכו לשלם. רק תנו לנו כמה שנים להתארגן, ונפטור אתכם מחובת הסיוע.
בשעה שלא מעט אמריקאים חשבו, ועודם חושבים, שהסיוע הצבאי לישראל הוא תשלום ביוקר על שירות דל - לא מעט ישראלים, בהם פקידים בכירים וקצינים בכירים, חושבים ההפך. האמריקאים קונים בזול שירות שאין לו תחליף. מבצר פרו-אמריקאי יציב בליבו של אזור הפכפך ומסוכן, וגם מערכת משוכללת לניסוי כלי לחימה בתנאי קרב. אם תחשבו על מה שישראל מספקת לארצות הברית בתמורה לכמה מיליארדי דולרים בשנה, אתם עשויים להגיע למסקנה שהעסקה משתלמת. גם לאמריקאים.
כן, יהיה אפשר לשנות את מתכונת הסיוע. יהיה אפשר לעצב מציאות שאינה כוללת העברה שנתית של כסף לישראל. אבל זה לא פשוט כמו שנדמה. קודם כול, משום שחלק גדול מהכסף שמדובר בו הוא למעשה סובסידיה לתעשיות האמריקאיות, שמהן ישראל מחויבת לרכוש נשק ותחמושת בכספי הסיוע. אם ההקצבה תיפסק, המחויבות לרכוש בארצות הברית תיפסק. ישראל תוכל לרכוש גם במקומות אחרים. ארצות הברית לא תרצה שישראל תרכוש במקומות אחרים. זה עשוי בהחלט לייצר כל מיני הסדרים חדשים שמשמעותם תהיה - ובכן - סיוע אמריקאי, שמטרתו אינה סיוע ביטחוני, אלא שימור לקוחות.
כלומר, ההבטחה לאמריקאים שכביכול תשחרר אותה מהצורך לתמוך בישראל, לא בהכרח תמומש במלואה. היא תמומש סמלית - כבר לא יהיה "סיוע" - אבל לא בהכרח תמומש חומרית - תמשיך להיות תמיכה בדרכים אחרות. תמשיך, בין השאר, משום שתמיכה היא גם אינטרס כלכלי של לא מעט חברות אמריקאיות. תמשיך, בין השאר, משום שהאמריקאים לא ירצו לאבד את היכולת שלהם להשפיע על האופן שבו ישראל מתנהלת. השפעה על מדינה חזקה היא מרכיב של עוצמה. וכמובן, לא צריך להגזים בזה. ישראל איננה מעצמה עולמית. ומצד שני גם לא צריך לזלזל בזה. ישראל היא מדינה חזקה, כפי שהוכיחה בשנתיים האחרונות. טוב לארצות הברית שתהיה לה מידה של שליטה במדינה כל כך חזקה.
לכן, גם ההבטחה לישראלים שמעתה - או מעוד עשור - יוכלו לעמוד על רגליהם בלי להישען על האמריקאים, היא הבטחה שאפשר לממש רק באופן חלקי. גם אם לא יהיה סיוע קבוע באספקת תחמושת, לארצות הברית תמשיך להיות השפעה מכרעת על ישראל ועל המדיניות שלה. ישראל תרצה לרכוש מטוסים אמריקאיים, כי הם הטובים ביותר, נכון לעכשיו. היא תרצה להיות חברה בקבוצת המדינות המזוהה עם המעצמה האמריקאית, כי האפשרויות האחרות הרבה פחות קוסמות, מכל בחינה שהיא. היא תזדקק לווטו האמריקאי באו"ם, לשיתוף הפעולה המודיעיני, לעוצמה הגלומה בידידות. ישראל עוד צריכה את החבר עם האלה הגדולה. והיא תצטרך אותו גם אחרי שיפסיק להקציב לה דמי כיס.
נתניהו יודע את זה. לכן הוא מפזר הבטחות שימומשו בעוד עשור. עד אז, מי יודע מה יקרה בישראל, מי יודע מה יקרה באמריקה, מי יודע מה יקרה במזרח התיכון, מי יודע איך ייראו צבאות ומלחמות. עד אז, הרבה מאוד דברים עוד יכולים להשתנות. ואם נדמה לכם אחרת: הפסקת הסיוע הביטחוני האמריקאי תהיה שינוי יחסית קטן.
התרעות פיקוד העורף