די היה בסעיף אחד בהסכם בין ישראל לחמאס, הסעיף הקובע כי חמאס יתפרק מנשקו, כדי לעורר פליאה עמוקה. האם שמענו אי פעם על ארגון ג’יהאדיסטי אסלאמי פונדמנטליסטי שהתפרק מנשקו מרצונו החופשי? אין בהיסטוריה המודרנית מקרה מוכר, מתועד ובר השוואה של ארגון כזה, שפורק מנשקו מרצונו או נכנע באופן סופי ומוחלט במסגרת הסכם מדיני.
מודל הייחוס של טראמפ ואנשיו הוא אל־קעידה בעיראק, שרוסק צבאית בגלגולו הראשון, ודאע"ש, שאיבד את ה”ח'ליפות” הטריטוריאלית בעיראק ובסוריה. נכון, ארגונים ג’יהאדיסטיים ספגו לעיתים מכות קשות מאוד, איבדו טריטוריה, הנהגה וכוח, אבל אף אחד מהם לא חתם על הסכם כניעה. כשמדובר באידיאולוגיה דתית טוטאלית, הרואה בלחימה מצווה אלוהית, אין תקדים לוויתור סופי.
כאן מגיע הגיחוך האחרון: רעיון “ממשלת הטכנוקרטים”. על הנייר, פתרון אלגנטי. בפועל – פנטזיה. ממשלה אזרחית נטולת כוחות ביטחון, ללא יכולת אכיפה וללא מונופול על האלימות, איננה ממשלה אלא תפאורה. כל שר בה, כל פקיד, ירעדו כעלה נידף מול היצור המפלצתי הקרוי חמאס, שמחזיק בכוח ובנכונות להשתמש בו.
הבעיה איננה בהסכם כזה או אחר, אלא בתפיסה. כל עוד ארצות הברית ומתווכיה מתעקשים להתייחס לחמאס כאל שחקן מדינתי שניתן “לנהל”, הם ימשיכו לייצר הסדרים מנותקים מהמציאות. חמאס איננו צד להסכם שלום עתידי, אלא מכשול יסודי בפניו. כל מי שמבסס מדיניות על הנחה שחמאס הוא פרטנר להסכם, מתעלם מההיסטוריה, והתעלמות זו היא נאיביות מסוכנת.
התרעות פיקוד העורף