ישראל שולטת כיום בכמחצית משטח הרצועה. על פינוי האזור הזה, שישראל תטען שהיא צריכה להחזיק בו עוד שנים רבות קדימה, יתעורר ביום מן הימים ויכוח. כדי לוודא שהשטח הזה לא חוזר לעולם, ובכך ללמד את אויביה שמי שיעז לתקוף את אנשיה יאבד את הנכס היקר מכל- קרקע. ולצמיתות. על האנשים שמנהלים את הרצועה להיות ידידותיים.
אף אחד בעולם לא יתמוך בהישארותה של ישראל בעזה אבל יש הרבה שגם לא ילחמו וילחצו את ישראל על כך. טורקיה וקטאר לא מהן. ולכן אסור להם להיות שם. מה גם שבמשך כל השנים, לרבות ימי המלחמה, הביעו שתי המדינות הללו תמיכה מוחלטת בחמאס, ולא רק זה לשתיים אינטרסים דתיים לאומיים וכלכליים ישירות עם חמאס ובעלות אינטרס מובהק שדווקא הוא יישאר בשלטון בעזה.
אין חולק על כך שכל "ממשלת הטכנוקרטיים" היא בלוף אחד גדול וגם אם למראית עין חמאס יזוז הצידה, יהיה זה מהלך טקטי רק למראית עין ורק לפי שעה. חמאס לא הולך לשום מקום. העם בעזה, מי שיישאר אחרי שמעבר רפיח יפתח לבריחת ההמונים שם, תומך בחמאס ומעוניין בהמשך שלטונו. מי שלא מעוניין בזה היא ישראל. ולכן היא לא יכולה למנות מדינות שתומכות בשלטונו יד ורגל בניהול עזה. במשך שנים עמד בראש הוועדה הבינלאומית לפיקוח על אנרגיה אטומית אדם תומך איראן.
במשך כל השנים כתבה הוועדה בראשותו דוחות שטענו שהכל בסדר במדינת האייתולות ואיראן בכלל לא מתקדמת לפיתוח נשק גרעיני. וראה זה פלא מייד כשהתחלף התגלה לעין כל מה שישראל וקהילת המודיעין ידעה היטב- איראן מתקדמת בקצב מסחרר לפצצה. האם זה מה שרוצים שיקרה בעזה? שמועצת השלום תטען שהכל בסדר ברצועה ולחמאס אין השפעה, עד שהכל יתפוצץ שוב לכולם, בעיקר לנו, בפרצוף? אסור שזה יקרה.
הנטייה הקבועה הזאת, להוציא למיקור חוץ את ביטחון ישראל, לרשות מרמאללה, לאו"ם, לממשלת לבנון, ועכשיו ל"מועצת השלום", מסתיימת תמיד בכישלון חרוץ. זה מה שיקרה גם עכשיו. אחרי 7 באוקטובר היה מצופה שנחשוב אחרת. התקווה היא כי למרות ההתפתחויות המדאיגות זה בסוף מה שאכן יקרה.
התרעות פיקוד העורף