המתח הזה מלווה את צה״ל שנים ומשקף את המורכבות העמוקה של החברה הישראלית: צבא אחד, עם אחד, אך זהויות, אמונות ורגישויות שונות. השאלה אינה מי “צודק", אלא כיצד מאפשרים שירות משותף שאינו מוחק זהות ואינו פוגע בשום חלק מהמשרתים. אחת הבעיות המרכזיות בחיינו הציבוריים היא שהדיון מתקיים בשפת הכרעה במקום בשפת ניהול. בשיח של הכרעה, כל ויתור, כשיש תחושה שהוא נכפה על אחד הצדדים, מוביל להקצנת הדיון.
כך כבר שמענו על חיילים שאינם דתיים, שמכריזים כי יֵצאו מאירועים שבהם יש סממנים דתיים. חובה לחשוב אחרת: לדוגמה, תכנון מוקדם של טקסים ואירועים ברגישות למגוון החיילים שבמקום. אירועי תרבות ניתנים להתאמה ומאפשרים יצירת חלופות מכבדות. לא כל פתרון מתאים לכל סיטואציה, אבל מאמץ להתחשב וליצור פתרונות ללא כיפופי ידיים וכוחניות ימתן מצבים קיצוניים.
התרעות פיקוד העורף